היום בבוקר יצאתי מהבית והאור, השמש והצבעים שנגלו לעיני הכריחו אותי לומר תודה,
מזג האויר כל כך משפיע על מצב הרוח (שלי לפחות) שאני מבינה שאני צריכה לחיות
בארץ עם הרבה שמש אחרת אשתגע...
אז יצאתי היום מהבית אחרי ששלחתי קורות חיים לכמה משרות מהבית,
למה משרות מהבית כשאפשר שלא? בגלל הפחד...
אנחנו חיים כבר שנה וחצי בגרמניה והייתי בכמה וכמה קורסים (מעין אולפן) ואני מתקשרת ומבינה ברמה
סבירה אז מה גורם לי שלא לשלוח קורות חיים למשרות מקומיות? פחד...
אז החלטתי לשלוח קורות חיים לכמה משרות פרילאנס ולעבוד קצת מהבית ולשלם קצת מיסים למולדת כי
מזמן לא עשיתי את זה. ואז כתבו לי שמעוניינים לראיין אותי לאחת המשרות- קפאתי, הלב דופק, אני לא מסוגלת... ובכלל שנים שלא כתבתי עבודות סמינריוניות, ב Ynet כתבו שהופכים את זה עוד שנייה
ללא חוקי ומה אני בכלל זוכרת!?
מתי פעם אחרונה ניסחתי שאלת מחקר ועבדתי על נתונים סטטיסטיים בקיצור...- פחד!
אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים קופאת מול משימות שאני מרגישה שגדולות עלי אני מניחה
שאני לא לבד בספרת חוסר הביטחון מה שמביא אותי לסעיף 5 של הפוסט הקודם:
את בטוח צריכה עוד בטחון עצמי. ואם היית רואה את עצמך כפי שאחרים רואים אותך, גם היה לך.
כל הזמן אומרים לי את כל כך מוכשרת רק תאמיני בעצמך ואני פשוט קופאת...
אני יודעת מניסיון שכאשר אני מקבלת את ההזדמנות אני כל פעם מחדש מוכיחה את עצמי ואז מצטיינת
במה שאני עושה וגם הופכת את התפקיד להרבה יותר גדול מאתגר מעניין אבל החלק של להגיע לשם..
אני קוראת את דרישות התפקיד ואומרת אוקיי אני פשוט לא עומדת בזה, אין לי את היכולת לבוא למעסיק
ולמכור לו בולשיט להגיד לו שאני יודעת את מה שאני לא יודעת ואין לזה שום קשר לזה שאני ממעיטה בערך עצמי אני פשוט לא אוהבת לקחת על עצמי משימות כשאני לא שולטת בחומר זה מרגיש לי קצת כמו לרמות
ואני רוצה הרי לישון טוב בלילה..
אני מרגישה שאם עושים משהו צריך לעשות אותו בצורה טובה ויסודית או לא לעשות בכלל,
אז איך אני יכולה להתחייב בפני מעסיק לעשות משהו טוב כאשר אני יודעת שאני לא יודעת... דילמה...
קצת סיפור הביצה והתרנגולת...
אז ויתרתי, גם הפעם ויתרתי.
אני מרגישה עמוק בפנים שאני רוצה לעשות, לעשות משהו גדול ושאני מסוגלת, רק שאף פעם בתוך
כל תחושות ההתעלות והשאיפות אני לא מוצאת את המה, את הכיוון המיוחל ואת האומץ לרדוף את
החלום שנשכח לקראת בוקר
fake it until you make it?
השבמחקמצד אחד אני מסכימה איתך לחלוטין, בעיקר כי גם אני עומדת כרגע בדיוק באותו מקום. מנסה למצוא עבודה ופוסלת כמעט כל מודעה כי נראה לי שהדרישות שלהם גדולות עליי. אבל בתכלס, הדרישות גדולות על כולם ולומדים תוך כדי עבודה. אז אולי עדיף לרמות קצת בהתחלה.
הקושי והפחד שלי הוא בלהבטיח משהו שאני אולי לא אצליח לקיים (פחד מכישלון)... אני מבינה שאם אני לא אנסה אני לא אדע אבל אני לא מייק רוס (לצערי) שיכול למכור את עצמו, אני יכולה לספר על מה שאני יודעת ומנוסה בו אבל להמציא דברים ולייפות את המציאות זה כבר אתגר מאוד גדול בשבילי ואפילו לא מטעמי מוסר אני פשוט לא ממש יודעת למכור את עצמי...
השבמחקמזדהה עם כל מה שכתבת (וגם מסכימה עם סטרוברי מעלי).
השבמחקזה פשוט מפחיד!
כשאני מסתכלת אחורה על כל ההחלטות שעשיתי שנראות לי רציניות, אני מבינה שבתאכלס לא הייתי בטוחה ב100 אחוז באף אחת מהן, פשוט קפצתי למים, קפיצת ראש.
מרגיש לי לפעמים גם שככל שחושבים על זה יותר ככה זה נראה יותר מאיים.
לדעתי את צריכה פשוט לנסות. לכל הגרוע יגידו שאת לא מתאימה ואולי זה טיפה מבאס לשמוע (למרות שבלב יודעים שזה המצב) אבל עדיף לצבור ככה ניסיון (וביטחון) מאשר לדחות ולדחות.
חוץ מזה הרי מתפתחים רק כשהולכים על דברים שהם קצת גדולים עלינו, אחרת איך נתפתח!?
מסכימה לחלוטין ואחפש בתוכי את האומץ ואמשיך לדווח כמובן :)
השבמחקסומכת עליך! את חזקה ומדהימה!
השבמחקמחכה לעידכונים :)
אני חושבת שלפעמים צריך כן לקפוץ על זה, גם כשזה לא מושלם, עם כל הפחד שבעניין, ו"מה שיהיה יהיה" (כמובן עם כל ההכנות והמאמצים שכן אפשר לתת), והמקסימום יהיה שניכשל.
השבמחקלהיכשל זה לא תמיד רע.... זה נשמע רע, אבל לפעמים זה רק טריגר לעליית מדרגה.
בכל מקרה בהצלחה!!