עברו כמעט 10 שנים והאצבע שלי עדיין קצת מגרדת לשלוח לך את המילים האלו למרות הזמן והמרחק.
מישהי (כמו מניפה) פה אמרה לי שאם בחלוף השנים עדיין אני מרגישה אשמה אולי כדאי לי להסביר לך את הכל.
היא גם אמרה לי בחכמה רבה שאתה של עכשיו הוא לא אתה של פעם ומי שאני זוכרת זה אתה של פעם ולא כדאי לערבב ביניכם
כי אתה של עכשיו כבר במקום אחר עם חיים אחרים וזיכרונות אחרים ועם כל הרצון האגואיסטי והסנטמינטלי שלי להחזיר
אותנו 10 שנים אחורה אני מבינה שזה סתם לא ישמש לא אותך ולא אותי, טוב אולי רק אותי ואת הרצונות האגואיסטיים שלי כי
יש בי קצת געגועים לזכרונות מהימים ההם אבל מה שבטוח שלאתה של היום אין שום קשר לאתה של פעם ונראה לי שחוץ מכעס או זלזול
לא אוכל להעיר בך היום שום רגשות מה גם שאין שום צורך בכך ואפילו להיפך.
אתמול בלילה כשבאתי להירדם רציתי לעשות את התרגיל הזה שסבתא סיפרה לי עליו ששוכבם, נושמים ומדמיינים שאנחנו בים
שטים על איזו סירה קטנה ובסירה יש שק שעליו כתוב אשמה ואז אנחנו משחררים את השק הזה יחד עם הרגש הזה למים ונפטרים ממנו.
ניסיתי לדמיין את זה, דמיינתי אותי הולכת לסירה הזו, מזג האויר חמים ונעים, הים שקט ואין גלים, השמש מלטפת והכל רגוע ויפה כל כך.
בסירה חיכה לי שק שעליו כתוב אשמה וחיכית לי אתה (החלטתי לעשות את זה למעניין), נראה בדיוק כמו אז.
לתמונה הזו נוסף עוד שק של אשמה כי רציתי לחבק אותך והרגשות קצת התערבבו לי.
הבנתי אמנם שכל מה שאעשה באמת זה לדבר אתך על החיים שלי עכשיו ועל כמה שטוב לי בזוגיות הזו כי זה באמת ככה
וכל החשק וההתרגשות של להיות אתך (כמו אז) יעברו תוך שנייה כמו שקרה בכל פעם שבאמת נפגשנו בטעות אז לפני שנים.
שנייה של התרגשות ואז הבנה שהדברים הם כפי שהם צריכים להיות ואין בנינו את מה שהיה ולי אין שום רצון לחזור אחורה חוץ מההתרגשות
הנקודתית הזו של להיות רצויה כאן ועכשיו למרות ההבנה של מה שזה יעשה לך.
אז התיישבתי בסירה הזו ויצאנו לדרך.
סיפרתי לך שהסיפור שלי אתך התחיל לפני הסיפור שלך איתי, ששמתי עליך עין עוד לפני (כשיצאתי עם מישהו אחר בכלל כמה מפתיע)
אבל זה היה בגדר פלרטוט ואז כשהדברים התחילו בנינו (אחרי שנפרדתי מהבחור ההוא כי בכל זאת אני לא מה שאתם חושבים)
ואתה התאהבת מעל הראש ולי היו ירידות ועליות והרגשתי בטוחה וחופשיה במערכת היחסים הזו למרות שכן אהבתי אותך.
היו לנו תקופות שונות, לפחות לי, התחלה מרגשת ורומנטית, המשך קצת רדוד יותר, קצת קנאה מצדך, בידוד חברתי כי החבורה
של האקס כבר לא הייתה שלי ואתה בחור פחות חברותי ואז עלייה וחזרה לחבורה הישנה (עשיתי לא מעט בשביל שנוכל לחזור לשם),
הבגידה/ות...
זוכר שאמרת לי שלעולם בחיים לא תסלח אם יבגדו בך? זוכר איך שסלחת?
איכשהו תמיד היה לי את הקטע של להיות עם מישהו אחד ובמקביל לשקול בראש עוד אפשרויות, הרצון הזה להיות רצויה,
להיות נחשקת יש אותו בטח לכולן רק לא כולן ממשות אותו בדרך זו או אחרת...
אולי אני בכל זאת כן מה שאתם חושבים עלי.
אז כן לא משנה עם מי יצאתי היו לי רעיונות לגבי אנשים אחרים גם ולו כדי להרגיש נחשקת, זה לא שהייתי יוצאת אתם
תמיד רציתי להשתעשע וכשגרמת לי או כל אחד אחר שהייתי אתו גרם לי (איזו שטות מה גרם), כשהשתעממתי חיפשתי משהו מרגש.
ותמיד מצאתי עם זה או אחר, חוץ מפעם אחת שזו הייתה ממש בגידה אלו היו בעיקר פלירטוטים ושטויות (למרות שאם זה היה הפוך לא
הייתי קוראת לזה פלירטוטים ושטויות בחיים, הייתי מאבדת את זה ועפה עליך) אבל היו...
עכשיו כשאני חושבת על זה אני מגלה בעצמי צד שלא חשבתי עליו אף פעם לעומק.
אני מתחילה לצאת עם בחור היחסים תמיד רציניים ולאורך זמן, אני כובשת אותו, עושה הכל הוא מתאהב בסוף כי אני
גורמת לו להרגיש שאני האישה המושלמת וברגע שאני מרגישה שזה קרה ומתחילה להשתעמם כי מה לעשות לא תמיד מרגישים
נחשקים (שימו לב לא אמרתי אהובים אלא נחשקים מינית בצורה מספקת שזה כמובן אינדוידואלי) הייתי מוצאת מישהו אחר
שכן יעניין אותי בפן הזה, מישהו שבשבילו אני אשקיע, אתכנן, אחשוב איך לגרום לו ליפול ברשת.
במידה זו או אחרת זה תמיד קרה, טוב עכשיו אני נשואה אז אני מאוד משתדלת שלא להכניס את עצמי לפינות האלו ומאוד
משקיעה בלגרום לעצמי לצאת מהפינות האלו כי זה מוגזם אבל הרצון הזה הדרייב הזה של להיות רצויה, מינית, נחשקת...
סטיתי, אנחנו שטים בסירה ואני מספרת לך את מה שאתה יודע על הבגידה ההיא שסיפרתי לך כבר יום למחרת ומצאת
בליבך מקום לסלוח לי ואני שכנראה שכבר אז הייתי מוכנה להמשיך המשכתי לחפש לעצמי אתגרים, עניין...
במקום להיות אדם פיירי ולסיים הכל המשכתי בנוחות שלי להיות עם אחד לתכנן על אחרים.
אחרי הסיפור ההוא, אני זוכרת את זה טוב, זה היה לפני יום ההולדת ה- 20 שלי, שכבתי עם האקס
זה היה מהיר, גרוע ומיותר (עד היום לא מבינה למה עשיתי את זה) אולי כדי להוציא אותו מהמערכת מה שבהחלט הצליח.
אחר כך עשיתי פסיכומטרי ועברתי טסט ואז היה יום ההולדת ה- 20 שלי.
בשנה שלאחר מכן הכל חזר להיות כמו תמיד סוג של, אתה ניסית חזק יותר אולי אמרת לעצמך שזו אשמתך
אני מעולם לא האשמתי אותך (רק זה חסר) אבל עם הזמן הדברים נרגעו והתחלתי לפזול בכיוון של עוד חבר קרוב,
אני פשוט לא יודעת או לא מסוגלת להפסיק זה כמו הימורים, הדרייב הזה, ההכנות, המרדף, הפלירטוט זה היה סוחף ושורף אותי.
לא יכולתי להפסיק, כשאני חושבת על זה עכשיו בחיים לא הייתי מסוגלת להגיד לך את זה בפנים והאשמה לצד הדרייב הזה מחשמלת הורסת.
כשיש בי את התחושה הזו אני לא מסוגלת לעצור זה מניע אותי ההתרגשות הזאת, המחשבות, הפנטזיה...
במציאות אני יודעת זה ממש לא ככה אבל המרדף, כמה שהוא מתוק וכמה שאני אוהבת להגיע למטרה...
ועכשיו כשאני שוכבת לידך או על החזה שלך סביר להניח ומרגישה את אותן התחושות ואותו הדרייב, בעיקר כי אנחנו לא יחד
האם אפשר להתנצל... האם אפשר להיפטר מהאשמה או שאפשר רק למלא שק חדש שלא מיועד לך...
מדהים לא מבינה בכלל למה כל זה כל כך מדליק אותי למה הלב דופק וההתרגשות הזאת, לפעמים אני מצליחה לדכא
את התחושה הזאת או להקטין אותה בבחירת מטרה קטנה יותר ולפעול הרבה פחות ולפעמים זה ממש קשה.
משום מה כשאני מרגישה לא מספיק רצויה בבית בא לי החוצה וזו לא אשמתו של בן הזוג אלא הדחף ההזוי הזה שלי,
אני אישה, אני אוהבת את עצמי, את המראה שלי וכל הזמן חסר לי שישירו לי שירי הלל שימשכו אלי שירצו אותי
בעיקר מזה מתחיל לעבוד המנגנון ומשם מתחיל הבלאגן, לזכורתי אם אפשר יאמר שאני מנסה לעשות פעולות שיגרמו לבן הזוג שלי
להיות במקום הזה ואולי רק נדמה לי שאני עושה ואני סתם מנסה להצדיק את עצמי.
איך מהתנצלות זו יצאה שיחה על הא ודא...
אני מבקשת ממך סליחה על שפגעתי בך, הרגשתי שמערכת היחסים שלנו מיצתה את עצמה והרגשתי שגם אתה מרגיש ככה, שנמאס
לנו והגיע הזמן לשחרר, אתה יודע אם הייתי במקומך הייתי מאוד נפגעת ולא יודעת אם הייתי מצליחה לסלוח ואיך הייתי מתמודדת בטח כל החיים היו נראים אחרת. אין לי מושג האמת. אני לא יודעת למה לקח לך כל כך הרבה זמן למצוא את עצמך במערכת יחסים אחרת
אני מבינה שאני גם אשמה בזה בטח מאוד אהבת אבל באמת שכל השנים האלו איחלתי שתמצא את עצמך בכזו או שלפחות שאתה נהנה מהרווקות.
אני הכי מתנצלת על זה שיצא שפגשתי אותו בזמן שהייתי איתך ושבשבילי זו הייתה בחירה יחסית קלה כי ישר הבנתי שזה זה
למרות כל הזמן שלקח לנו באמת להצליח להיות ביחד על אמת וכל העליות והירידות, אתה יודע? זה גם לא היה קל בכלל...
כל הזמן חשבתי עליך, חלמתי, הרגשתי שאתה כועס ומאשים והבנתי שבצדק, נעשה לך עוול, חיכיתי לעונש.
לא הצלחתי להשתחרר מתחושת האשמה כי בגדתי בך ובאמון שלך הרבה יותר מפעם אחת ולא הגיע לך כל הרע הזה, כל מה שרצית
זה להיות איתי לאהוב אותי וכנראה שניצלתי את זה וברגע שהיה לי לאן לברוח עשיתי את זה.
בא לי לקחת את השק הזה של תחושות האשמה ולזרוק לים אבל איך אם אני לא יודעת אם אתה באמת סולח לי, אם אני
ראויה בכלל לסליחה שלך.
זוכרת ששמת לי שיר איזו פעם וזה הפך לאחר מכן להיות השיר הראשון שלי ושלו, יש לזה סליחה?
מרגיש לי כאילו נוח לי להרגיש כל הזמן אשמה ולסחוב את הנטל הזה,
אחרי ההפלה הרגשתי שזהו אני לא חייבת לך כלום, נתתי לך את הדבר שהיה הכי יקר לי, לנו, את העתיד שלנו את היחד הכי חשוב שלנו.
ועכשיו אני שוב לא יודעת, אם אפילו כשאני מנסה להסביר לך ולסגור פינה אני מרגישה שבא לי שתרצה אותי, איך אפשר?
מה זה הדבר הזה בי שיותר חזק מהכל אפילו מהאשמה, למה זה מניע אותי? למה אני מכורה לתחושה?
האם היא תהרוס אותי?
בבקשה לא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה