שלום שלום

נעדרתי איזו תקופה קבלו התנצלותי הכנה, ניסיתי להתחיל לכתוב כמה פעמים ומשום מה שום דבר מוצלח לא נכתב לי. שבוע שעבר אמא שלי אחרי התלבטויות סיפרה לי שבן של חברה טובה שלה (משפחה עלו איתנו באותו הזמן לארץ, גרנו יחד בקיבוץ וההורים המשיכו להיות חברים גם הרבה אחרי) התאבד. לא יכולים לקבוע את זה בודאות כי הוא נפל מבניין גבוה אבל מראש לא ברור כל כך מה עשה שם וגם לא הרבה לספר להם מה עובר עליו. התכתבתי קצת עם אחותו הרגיש לי נכון לדבר אתה, לא שיש לי דברי חכמה להגיד לה ומהתשובות שלה לא ברור אם היא רוצה להמשיך להתכתב איתי בנושא או לא כי אני לא רוצה שהיא תרגיש שאני מתכתבת אתה כי אני מחפשת לחטט אלא שאני שם בשבילה למרות שאנחנו לא איזה חברות קרובות או בכלל.
בכל מקרה כמה שזה הזוי זה שכל הדבר הנורא הזה קרה שבוע אחרי האירועים שעברו עלינו איכשהו הכניסו אותי לפרופורציה, או שהביאו לי את התובנה הפסימית אך הריאלית ביותר והיא, שכמה שגרוע יכול להיות גם הרבה יותר אז תרגעי ומהר. אז השבועיים האלו עוברים עלי בלי אירועים מיוחדים אך גם בלי שיעמום מוגזם אני מוצאת את עצמי כל הזמן עושה משהו וכשלא עושה מחפשת משהו לעשות ומוצאת... לכן עניין חיפוש העבודה איכשהו מרגיש לי חיוני אך לא קריטי. אז חוץ מרגשי אשמה על כך שאני לא עובדת אני מרגישה שדווקא נחמד לי בסה"כ הכללי.
הזמנתי טיסה לארץ, לאחי הקטן (והיחיד) יהיה יום הולדת 18 וכיוון שאף שנה לא עושים עבורו דברים מיוחדים החלטתי שמגיע לו ביקור! חשבתי לתכנן לו מסיבת הפתעה עם חברים אבל אמא ובעלי שכנעו אותי שהוא לא אוהב הפתעות והסיבה האמיתית שאף פעם לא חוגגים לו מידי היא כי הוא עצמו לא הכי בעניין ושאני לא צריכה להפיל עליו את הרצונות שלי אלא לעשות עבורו משהו שבאמת יהיה נחמד לו.
אז כמו ילדה טובה הקשבתי וויתרתי על תוכניות הנפוליאון שלי (בצער רב אמנם אבל עדיין) והחלטתי לתכנן לו ולי יום כייף, עכשיו מחכה רק לראות אם יסכים להבריז מיום לימודים אחד בשביל זה (החנון הזה לא אוהב להבריז) מדהים שאנחנו אחים וכל כך שונים. אני הייתי תלמידה ממוצעת (עד שהגעתי לאונ' ושם מצאתי את עצמי) עם מלא חברים, מחוזרת ופצצת אנרגיה, כל הזמן יצאות והכל, הוא יצא שונה לחלוטין, גאון, לא משהו בכלל מבחינה חברתית (מתוך בחירה אגב) אולי כי הוא סנוב, אובססיבי אם הואנעול על משהו (טוב גם אני כזאת האמת) בואו נקרא לזה מכוון מטרה ויותר מכוון עצמו ממכוון סביבה. בכל מקרה, אחרי המקרה של הבן של החברה ואחרי שדיברנו אמרתי לו שאני אהרוג אותו אם הוא אי פעם ישקול משהו כזה כי אני אוהבת אותו ולא מוכנה לאבד אותו בשום פנים ואופן (יש הגיון במה שכתבתי? טוב לא המון)...
אחי נולד כשהייתי בת כמעט 13 וסוג של גידלתי אותו ואני חולה עליו נו מה אני יכולה לעשות...
טוב, בערך ככנה עוברים עלי הימים, אני מתגעגעת בגוף לתחושה של להיות בהריון ולהתעסק בזה,
לא אשקר זה חסר לי מאוד.
מקווה שבקרוב נצליח והכל ירוץ כמו שצריך שזה יהיה עוד שלב בחיים שהתגברנו עליו והמשכנו...