כבר לא בכיתי, כבר דיברתי וסיפרתי בפרטים למי שהתעניין, נראה לי שככל שאני מספרת יותר פעמים ככה הדברים
נהיים פחות אישיים ומקרבים אותנו צעד נוסף להבראה.
אתמול הייתי אצל הרופא, איש באמת מקסים שחיבק אותי עד שתהחלתי לבכות 3,2,1... זה לא לקח הרבה זמן.
התרגשתי מהרגישות שלו למצב, לאחר מכן הוא הסביר לי שזה משהו שקורה והוא ב 30 שנות ניסיונו כרופא ראה מקרים שונים ומשונים אבל הוא מאוד רוצה לגלות מה גרם לזה לכן מה שקורה מפה זה: מחכים לתוצאות הבדיקות שייעשו על השיליה, תוצאות בדיקות של תרבית השתן שלי שראו שם זיהום, בדיקות דם מקיפות שיעשו לי וזה בערך מה שניתן לעשות. הוא כמובן מאוד מקווה שניתן למצוא סיבה הגיונית ולטפל בה אבל יש גם לא מעט מקרים שזה כמה דברים יחד ומשהו שלא ניתן היה לצפות מראש. אותי התשובות שלו הרגיעו או לפחות הנכונות שלו לבדוק ולעשות משהו עם הדברים. אז שבוע הבא אני שוב אצלו לבדיקות ולראות שהגוף משתקם יפה אחרי מה שקרה והגרידה ואז הוא הציע שנחכה 2-3 חודשים עם הניסיונות למקרה שנוכל לפענח מה באמת קרה ואז כבר נוכל להתקדם.
אז היום כמו שכתבתי קמתי לבוקר יותר אופטימי, ככה זה אצלי כשיש סוג של תכנית
ולמרות שאמרתי שאני לא מתכננת יותר כי אלוהים כל הזמן צוחק עלי עם כל התכניות הטפשיות שלי עדיין כיוון בחיים צריך להיות אז בואו נקרא לכל זה פשוט כיוון ואולי הוא יצליח להתחבר לזה יותר...
היום החלטתי לאפות
בחיים לא עשיתי את זה אבל יש לי פרץ אנרגיות ומצב רוח לזה אז למה לא לנצל.
אז אחרי שעשיתי כביסות (שוב), ניקיתי (קצת), עשיתי רשימת קניות לארוחת ערב אני הולכת לעשות את "ה" צעד ואנסה לאפות!
אם יצא טעים מחר מתכון :)
טוב אני לא מתאפקת ונותנת לכם את המתכון כי באמת יצא אחלה מהיר וקל כמו שאני אוהבת:
http://www.mako.co.il/food-recipes/recipes_column-hospitality/Recipe-30dd56436ef1931006.htm
רציתי לעשות היום קניות ולבשל ולסדר עוד אבל הגב שלי אותת לי ששתי כביסות הספיקו לו ...
גם הבטן התחתונה טיפונת לא רגועה, אמא שלי מתחננת אלי שאעצור, אשכב לנוח לא אעשה כלום
אבל זה כל כך מפחיד אותי הרי ככה יכולתי לשכב בשמירת הריון ולגדל בטן גאה כשיש שם קטני שמחכה לגדול להתפתח ולצאת בזמן. ועכשיו אני אמורה לשכב ולהחלים כשזה רק גורם לי לחשוב מה אילו, אילו היו עוצרים את
הרכבת ונותנים לי לרדת, אומרים לי תקחי כדור פלא והכל יירגע, יכאב וירגע רק תנוחי קצת והכל יסתדר.
צעד קדימה שניים אחורה.
אנחנו יותר חזקות מכל זה, מבטיחה!
השבמחקנשמעת תוכנית טובה. לגבי תחושות האשמה שעלו בך בחלום, (בפוסט הקודם), אולי כדאי לתת לזה מקום אצלך: לחשוב מה היית עושה אחרת אם היה אפשר (גם אם זה תיאורטי לגמרי, סוג של תיקון אצלך בראש ובגוף), ו’לדבר’ איתו של אז, להסביר מה עשית ולמה הכל. בינך לבינך. אני לא חושבת שהוא של היום רלוונטי בכלל, כמו שאמרת הוא כנראה המשיך הלאה וטוב לו מן הסתם, אבל זה בהחלט רלוונטי לאת של היום. לשבת ולנסות ל’פרק’ את החוויה ההיא.
השבמחקתודה על התגובה, אני גם חושבת שאני צריכה לחשוב ולמצוא דרך לעבוד על התחושה הזאת ולהתמודד אתה כי להעניש את עצמי זו לא דרך ואם זה עלה בי ברגע כל כך קריטי סימן שזה לא סתם. אני אנסה לעשות את מה שהצעת, חיפשתי קצת באינטרנט דרכים אנטרנטיביות איך משחררים תחושת אשמה, טרם מצאתי אבל אני מקווה שמשהו יעלה
השבמחקכיף רופא כזה. זה באמת חשוב לדעת מה גרם לזה, ככה בהריון הבא יהיה אולי אפשר למנוע, הרפואה היום כל כך מתקדמת בעניינים האלה שזה מדהים. כלכך הרבה תינוקות נולדים ושורדים בשנים האחרונות, כאלה שבעבר לא היה להם סיכוי.
השבמחקוכן, תמשיכי לשתף ולספר, אני מאמינה שזה תמיד עוזר ומקל. זה משחרר וגם גורם לך להסתכל על הסיפור האישי שלך מנקודות מבט אחרות.
מאמינה שתוך זמן קצר מאוד תראו שוב שני פסים, תעברו שוב את אותן בדיקות, רק שהפעם תגיעו גם לקו הסיום המרגש בידיים מלאות
הלוואי
השבמחק