היום החמישי

כמו שכתבתי יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים בימים אלו, שמחה לבשר שתגובה של אף אחד מהם לא הכעיסה או קוממה אותי, האמת שתגובה כזאת אני צופה רק ממישהי אחת שמראש אני יודעת מה היא תגיד וכבר אני כועסת עליה לכן אני נמנעת מלדבר אתה. 
סתם כדי שלא תסתקרנו היא תגיד לי: אני יודעת בדיוק מה את עוברת, חווינו אותו דבר ובלה בלה בלה...
הייתה לה הפלה מפתיעה לפני שהיא ידעה שהיא בהריון בכלל והם מאוד נבהלו הגיעו לביה"ח ושם הסבירו להם שהיא עוברת הפלה. אז, לא אין לך מושג מה עובר עלי ותרדי ממני. זהו סתם הייתי חייבת לענות לה :)
מה שכן הרבה אנשים אומרים לי ואו איזו גיבורה איך את נשארת אופטימית ואיזו חזקה וזה ראוי להערצה...
אז זהו שלא, אני ככה רק מהסיבה שאני לא רוצה לגעת בנושא הזה כי אין לי מושג אין לגשת אליו.
אני חלשה ופחדנית ואין לי מושג איך להתמודד עם זה ואני מתביישת לבכות לכל אחד בפנים ולהודות שאין לי שמץ של מושג איך אני מרגישה לגבי זה כי אין לי אני לא יודעת אם לבכות או לשמוח ולחשוב שהכל לטובה אם לחשוב על העובר/תינוק/ילד/חיזר שהיה בתוכי לא יודעת אפילו איך להגדיר או להתייחס אליו, לא יודעת אם להאשים את עצמי, את הטבע, את הרפואה את העולם לא יודעת!
אני באמת לא יודעת הרבה בימים אלו, יום למעלה ויום למטה ככה זה עכשיו.

החלטתי שאני לא יכולה לחלוטין להוציא מהתמונה כל זכר של מה שעברנו ושאני חייבת לפנות ליצורון הזה
שגידלתי 17 שבועות כמעט.

קטני שלי,

אני מצטערת, אני כל כך מצטערת שעברנו את זה, אתה היית אמור להיוולד בריא ושלם ובזמן והיינו אמורים לדאוג לך ולשמור עליך ולתת לך את כל האהבה והדאגה בעולם ובמקום זה הכל יצא ככה, זה לא מגיע לך, מגיע לך משהו שונה לחלוטין. 
אני מצטערת שבהתחלה פקפקתי בך ולא האמנתי שבכלל נקלטת ושאתה אמור להיוולד ביולי חודש שאף אחד מהמשפחה לא נולד בו ועוד ב 2016 שנה מעוברת שנחשבת לא הכי טובה אצל הרוסים. 
אני מצטערת שביום השני אחרי שגיליתי אחז בי פחד מטורף והכרחתי את עצמי שאם זה לא יעבוד אני אעבור את זה ולא אקח את זה קשה בכלל. 
אני מצטערת שהיינו כולנו בטוחים שזו בת והסתבר שאתה בן, מקסים ומהמם וכולם אמרו לא נורא, פעם הבאה בת במקום לשמוח שמחה גדול.
אני מצטערת שאולי יצרנו את הרושם שאנחנו לא רוצים אותך מספיק ואולי בגלל זה החלטת שאנחנו לא ראויים לך ואולי אנחנו באמת לא. לזכותנו יאמר שמאוד רצינו ותכננו וחשבנו איך נאהב אותך, איך תהיה בריא ומדהים ואיך נלמד אותך דברים ואתה אותנו, איך נשמח מכל התקדמות הכי קטנה שלך וננסה לתעד כל רגע כדי שחלילה לא יברח יאבד בנבכי הזכרון לאורך השנים, איך נחבק ננשק, נקום אליך בלילה, איך יהיה לך חוש הומור אדיר כמו לכל המשפוחה ואיך תעשה שטויות מצחיקות ואנחנו נצחק ונהיה כל כך מאושרים.
אנחנו תכננו את החיים ככה כאילו אנחנו בטוחים שאתה כבר שלנו לחלוטין ששום דבר לא יכול לקרות, הינה התפללנו לפני כל בדיקה והכל היה יוצא מושלם, הינה אתה מנופף לנו ביד קטנקטונת מהאולטרסאונד והרופא
אומר איזה בן מושלם יהיה לכם "בריא ושלם בכל אבריו, גידיו חושיו..."
וכל אותו פרק תהילים שהייתי קוראת כל פעם לפני בדיקה או כשפחדתי למרות שאני רחוקה שנות אור מהדת.
אני מצטערת שאולי בתת מודע שלי חשבתי שלאבד אותך יהיה עונש ראוי על מה שעשיתי פעם למרות שבדיעבד אני מבינה שזה לא היה כזה דבר נורא ולא ברור איך יכולתי בכלל להכניס את זה לתמונה בתור משתנה ולמה אתה צריך להענש על שטויות שלי מהחיים הקודמים. 
אני מצטערת שאחרי שירדו המים כל מה שרציתי שתיצא כבר ולעבור ולשכוח, בטח הכאב טמטם את החושים שלי ולא יכולתי יותר, אני מצטערת שיצאת איפה שיצאת זה היה נורא ולא ראוי ולא מגיע לך ככה.
אני מצטערת שזה נגמר ככה למרות שלא היה בך דופי והיית מושלם ופעיל ומקסים ושלנו ולא הגיע לך שהרגנו אותך ככה, שהגוף שלי החליט שמשהו לא בסדר וסיים את זה בלי לשאול אותי אם אני מסכימה.
אני מצטערת שלא הסכמנו לראות אותך וכל מה שאני יודעת עליך זה שהיית 20 ס"מ ו 120 גרם ותו לא.
אני מצטערת שהחלטנו שלא נשתתף בהלוויה שלך באיזשהו קבר אחים לא ברור פה באמצע שום מקום כי אני לא הייתי מסוגלת וגם אבא לא. אנחנו החלטנו שלא ניתן אותך לנתיחה כי הרגשנו שסבלת מספיק מאתנו.
אני מצטערת שהכל יצא ככה זה לא הגיע לך קטני, היית צריך להיות עכשיו עוד 5-6 חודשים בבטן שלי ולצאת בריא ושלם לאויר העולם, לנשום נשימה עמוקה לקבל נשיקה ממני ומאבא, היינו מקבלים אותך בידיים רועדות משמחה ובוכים על הזכות שנפלה בחלקנו להיות המשפחה שלך.
ובינתים נותרנו רק עם זכות שנפלה. 
אני לא יודעת קטני אם אתה עצוב או מאוכזב ואיפה אתה בכלל, מה אתה חושב ומה אתה צריך אבל תאמין לי שזה לא מה שרציתי בשבילך. תאמין לי שאם היית מגיע היית מקבל את כל הטוב שבעולם כי הגיע לך.
תאמין לי שלא משנה באילו קשיים היינו נתונים היינו עושים הכל כדי שיהיה לך טוב ואוהבים אותך.
אני יודעת שתמיד אמרנו שאנחנו רוצים להביא לעולם רק תינוקות בריאים ושלמים ואולי זה קצת כי אנחנו אגואיסטים אבל זה בעיקר כי אנחנו רוצים שיהיה להם טוב בעולם הזה, העולם הזה הוא קשה ואכזר לא מעט פעמים ואנחנו רוצים לפחות חלק מהדברים, שעליהם יש לנו לפחות איזושהי שליטה למנוע מהילדים שלנו, אנחנו רוצים התחלה חלקה וטובה בשבילם ומהשאר אנחנו כבר נעשה כל שבכוחנו כדי להגן ולשמור.
אבל רואה, לא תמיד זה מצליח, בחיי שניסינו. 
קטני שלי אני לא יודעת אם אתה צריך להישאר חקוק בזיכרון שלנו או שאתה רוצה שנשחרר אותך ונמשיך. 
אני רוצה רק את מה שטוב לך.
כרגע אני כבר באמת לא יודעת מה זה אבל מקווה שאולי הדרך הנכונה תתגלה לי לבד תוך כדי.
אני מאחלת ומייחלת שנמצא את הדרך להמשיך ולהיות חזקים בשבילנו וגם קצת בשבילך.
אני רוצה להאמין שאתה חייזר קטן שרצה לחיות על האדמה והחלטת שיותר טוב לך לחזור לאמא שלך אי שם,
אני רוצה לקוות שמישהו אי שם אוהב ומחבק אותך כמו שאנחנו יכולנו ושטוב לך אפילו שזה לא איתנו.
אני לא כל כך יודעת במה לסיים כי בטח יש עוד מיליון דברים שאני יכולה ורוצה להגיד לך אבל זו התמצית שלהם.
אנחנו באמת אוהבים אותך והלואי שהדברים היו נראים אחרת, אך כיוון שהם לא אני מקווה שלכולנו יהיה טוב ושנהיה מאושרים.