גיבוי חדש ומומלץ מאוד!

היי :)

ממליצה מאוד לקרוא את הפוסט הבא של קנקן התה ולהכין את הגיבוי המעולה הזה!!!
אפשר לגשת גם ישירות לסקריפט המצוין שיצר איתי ברנדס.
לוקח ממש כמה ד' ונראה מצוין!

מתנות קטנות

היום התעוררתי מוקדם לשם שינוי ישנתי סביר, בימים האחרונים זה כמעט ולא קורה.
אתמול סידרתי את התיקים, M התמרמר יש לומר בצדק שאני מתחילה את כל הדברים הללו אל תוך הלילה וכמו שאומרים ברוסית "היום יותר חכם מהלילה" אז עשיתי והזזתי ובסוף יצאה שטות גמורה.
אמרתי ל M שעכשיו כל הדברים במקום אחד ושישחק פאזל בעצמו ויסדר את זה. נראה איך הוא יעמוד במשימה!
אבל לא על זה באמת רציתי לספר

עוד מאותו הדבר

היום נחשב ליום מוצלח, נסעתי (שוב) לאיזה חור מרוחק כדי לתקן את ה"באול" שזה תיק בד
שאיזו חברה של סבתא שלי תפרה לרגל העלייה שלהם לארץ ואנחנו קיבלנו כדי להעביר את הדברים.
היתרון של תיק הבד הענק הזה הוא שאין לו שום משקל ואפשר לפוצץ אותו בדברים.
הבעיה היתה שהתיק האחרון שנותר היה קרוע וללא השפיץ של הריצ'רץ...
הציעו לי את השפיץ בסכומים מוגזמים אבל למזלי נזכרתי שסילביה המליצה לי על תופרת, הבעיה שהיא נמצאת ממש רחוק והנסיעה ממש יקרה ושוב למזלי כיוון ש M בחופש אני חוגגת על החופשי חודשי שלו.

עוד שבוע

עוד שבוע אנחנו נהיה על המטוס ונחזור ארצה, זה משעשע כי לפני 3 ימים זה היה יום השנה ה-26
מאז שעלינו לארץ עם המשפחה שלי. ההורים שלי היו קצת יותר צעירים ממני והיה להם אותי בת ה-6.
אני לא ממש זוכרת אבל יש תמונות שיזכירו איך חגגנו את הנוביי גוד הראשון שלנו בארץ בהרכב
סמי מלא (סבא וסבתא שלי מצד אבא נותרו ברוסיה, מבחירה ומעולם לא שינו את דעתם וגם
המשפחה של אח של סבתא מצד אמא נשאר שם). בתמונה אני ובת דודה שלי יושבות על קופסא ואוכלות תות. יש טעמים שלעולם זוכרים, בשבילי זה היה הטעם והריח של המקדונלס הראשון שנפתח במוסקווה ממש לפני שעזבנו ואז טעם המילקי שטעמתי בארץ והרגיש לי כל כך מיוחד. הקטע המשעשע הוא שאבא שלי, במהלך משהו כמו 20 שנים כבר, יום יום, בוקר בוקר, אוכל את אותו המילקי חחח

מגרדות לי הידיים לסיים לארוז, M לא מאמין שאצליח להדחס ל 4-5 מזוודות גדולות. כרגע אני על 4 מלאות במשהו כמו 70% ועוד אחת שחשבנו להשאיר ושייקח כשיבוא לפה בפעם הבאה אבל נראה לי שהוא מעדיף שלא להשאיר כאן. נשאר לי בגדול להכניס את כל כלי הבישול שאני מתכוונת לקחת איתי ועוד קצת בגדים שיצאו מהכביסה, כל השאר אלו דברים שאנחנו צריכים עד הנסיעה שזה ילך לטרולי הקטנים. בא לי כבר לשקול הכל כדי להבין איפה אנחנו עומדים אבל אני לא יכולה בינתיים כי עוד יש דברים להכניס... מחר או יותר נכון מחרותיים אנחנו עושים את הפריסה בעבודה של M ואחריה כבר אוכל להכניס הכל ולשכוח מזה סופסוף. הבעיה שכאשר אני בלחץ מה אני עושה? נכון! קונה! אז הזמנתי מלא בגדים מואחהחה חחחח ועוד השבוע ברוסמן זה שבוע הגדג'טים אוףףף! כמה שאני אתגעגע לרוסמן ול DM!

עוד קצת מכל דבר

היום נפגשתי עם החברה האיטלקיה שלי (סילביה), למי שלא מכיר זאת מהממת אחת שהכרתי במהלך קורס לימודי הגרמנית. עד היום לא ברור איך שתינו מתקשרות כי הגרמנית של שתינו על הפנים והאנגלית של הבחורה עוד יותר גרועה מהגרמנית, אבל מה, חברות נפש כבר 3 שנים :)
איכשהו אנחנו מבינות אחת את השנייה מחצי מילה ומחצי הבעה אז זה עובד וחוץ מזה יש לשתינו חיבה עזה לקפה, קניות, בישולים ודברים מהסוג הזה אז אנחנו זורמות :) בכל מקרה, כהרגלנו בקודש שמנו פעמינו לבית קפה שנוסף לרשימת האהובים. במהלך השהות שלי פה והמפגשים השבועיים שלנו הספקנו לעבור ולדרג כמות לא מבוטלת של בתי קפה ומסעדות. כל מפגש היה במקום חדש או ישן ואהוב.

קוראים לזה שגעת קוראים לזה טרפת...

ככה אני מרגישה בימים האחרונים, לא מספיק שצריך למכור את כל תכולת הדירה, לאסוף את כל הדברים, לקנות ספיירים למוצרים אליהם אתגעגע כשנחזור (לא באמת צריך אבל מי שמכיר אותי..), וכמובן לארוז כבר כי הכל מפוזר בכל הדירה ולכן לא ברור כמה מזוודות באות איתנו בכלל...
כלללל זה ועוד הסיוט עם סגירת הבלוג וכל הדבר הזה...
אז במקום להתעסק באריזה ומכירה וסגירת פינות מה עשיתי... נכון, בניתי בלוג חדש וגיביתי ועפתי עם עצמי ועיצבתי ומה לא.. מי ישמע יש לי מבחני סיום סמסטר שאני דוחה את הלמידה אליהם ולא מעבר חזרה לארץ...

על גיבויים ו Snow angels

אני מתחילה להתרגל למקום החדש והאמת, שאפילו מתחיל למצוא חן בעיני.
אני מרגישה שאת רב הארגזים פרקתי ואפשר סוג של לחזור לשגרה.
הכי מלחיץ היה בעצם שפתאום נותרנו ללא הגיבויים, שסגרו את השאלטר לפני שבאמת הספקנו להתאפס אבל למעשה גיליתי שלמזלי דווקא הספקתי הכל יופי.
פתחתי 3 בלוגים, 2 פה ואחד בוורדפרס ואז התברר לי שאפשר להעלות את הגיבוי של ישראבלוג כולו
לוורפרס (זה אגב היה קלי קלות, נעזרתי בפוסט המצוין של המרצדת )
מה שצריך לעשות זה לפתוח בלוג בוורפרס ואז להכנס ל:

It's snowing!!!

איזה יופי ממש תכנית כבקשתך!!!
אמרתי שלפני שנעזוב אני רוצה שירד שלג וראו איזה פלא, היום התחיל לרדת בפעם הראשונה!
האמת שבימים האחרונים עסקתי בעיקר בניסיון להציל את הבלוג ולגבות ולבנות חדש
אבל גם בקניות ואריזות ועוד מיני שטויות.
נראה לי שנסחפתי לחלוטין עם הקפה שחוזר איתנו כאילו בארץ אין קפה..
זה גם נורא מוזר למכור דברים מהדירה ולהתחיל לארגן אותה לעזיבה, זה היה הבית שלנו
בקצית יותר מ 3 השנים האחרונות ולעזוב אומר שלא יהיה יותר לשבת על הספה
ולהביט בחלון הגדול על השלג שנערם או השמש שיוצאת פתאום ומפתיעה, הסנאי שרץ
במעלה העצים שמול הבית שלנו ובחלונות השכנים שגם הם חיים את חיהם מול החלון הפתוח.
החיים הולכים לחלוטין להשתנות (לטובה אני מקווה) אבל זאת תקופה שתמיד תיזכר.

מפנים אותנו!!! :(

כמה סימבולי שרגע לפני שאני עוזבת את גרמניה הולכים לסגור את הבלוג שפתחתי כדי לספר על החויות שלי מפה...

הבלוג נפתח כדי לחלוק את החויות בארץ הזרה וההתמודדויות שלנו, אני ו M נגד העולם.
על הדרך תחומי העניין השתנו, יותר נכון החלטנו להפוך למשפחה ועברנו לא מעט תהפוכות בנושא הזה וגם זה תפס חלק גדול מהבלוג.
והיום בעודי מתיישבת עם הקפה המסורתי כדי לקרוא פוסטים
מסתבר שישראבלוג הולך להסגר ויש לנו זמן עד 31.12.17 לגבות את הכל ולמצוא בית חדש.
האמת שלא זה מה שמבאס אותי כל כך אלא זה שאני מבינה שרב האנשים שפה הולכים להתפזר, מי שאני קראתי ועקבתי באדיקות ומי שקראו אותי והגיבו ותמכו והיו חלק גדול מהחיים שלי ב 3 שנים האחרונות גם הם הולכים לאיבוד וזה מאוד מעציב אותי.

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

נראה לי שהגעתם לבית החדש של הבלוג שלי בינתים אני מתאקלמת כפליטה בעמוד החדש ומנסה כמיטב יכולתי לסדר אותו ולגרום לו להיות שוב בית.
האם זה יהיה כמו ישראבלוג? האם אמצא לי חברים חדשים? האם הישנים יעברו גם כן לפה?
רק זמן יראה, מה שכן, בעוד 3 שבועות אנחנו נאסוף את כל השיט שאספנו בגרמניה
ב 3 שנות הרילוקיישן שלנו ונחזור ארצה.
אני ממש מקווה שהמעבר יהיה קל וחלק ויביא איתו מזל והצלחות!

מאיפה להתחיל?? הכל מתקדם בקצב מטורף, נשארו 3 וחצי שבועות!

החלק הביורוקרטי הגיע אל סופו ובקטע ממש נעים, ביטלתי את חשבון החשמל ומי שעזרה לי הייתה סופר נחמדה ויעילה! ציפתה לי לפני כמה ימים גם הפתעה בדואר, יש שם מישהי לא נעימה שעובדת ובד"כ יש איתה תקלות למה רשמו את הכינוי ולא השם המלא על החבילה וכו'.. ממש הייתה מוציאה את המיץ.

הפעם הלכתי לשלוח למישהו את ספרי הלימוד בגרמנית שלי והוספתי לו במתנה את כל דפי העבודה שלי אבל המשקל קצת עלה על המותר, היא ממש התנדבה לעזור ועשתה ושקלה ושלחה, הייתי בשוק!

ימי החורף הקרים גרמו לי להעלם קצת..
אני עסוקה בימים אלו במכירת תכולת הדירה שלנו ודווקא הולך סבבה, הנפילה הגדולה הייתה נעלי המרטינס שלי
שמכרתי ב 13 יורו וכולם ירדו עלי כי הם חזרו לאופנה ויכולתי להרוויח הרבה יותר אבל יאלה, כפרה.
ככה בינתים נראה מבטיח לאט לאט דברים זורמים.
אפילו כמעט סיימתי לבטל את כל ההסכמים שלנו ונשאר רק הבנק והחשמל שאני אעשה שבוע הבא.
M כבר התחיל לבדוק קניית רכב, הבעיה שאנחנו לא מבינים בזה כלום, אנחנו צריכים רכב בטיחותי, חסכוני עם מספיק מקום ללפחות 2 כיסאות תינוק (הלואי שנצטרך כבר!) ותא מטען טוב כזה. אני מניחה שיש לנו לטובת זה גג משהו כמו 50 אלף ומקווה שבמחיר הזה אפשר לקנות משהו טוב שיתאים לצרכינו.
אם יש המלצות, נשמח :)

מרגישה קצת גיבורה אחרי אתמול, זה כל כך נכון שכשיש מעט זמן מספיקים הרבה הרבה יותר!

אז אתמול הייתי בהתנדבות וכמה בנות היו חולות אז ביקשו ממני לעזור בכלים (זה אומר בגדול להכניס את הכלים המלוכלכים למטבח ואז למין מדיח ענק ואז כשיוצא קצת לנגב ולהוציא חזרה כל זה במקביל לשאר הדברים)...

חייבת לציין שאם יש משהו שאני אוהבת זה כביסות ומדיח אז ציפתה להם הפתעה ואפילו הבחורה המגעילולית שתמיד

התייחסה אלי קצת מגעיל כי אני לא גרמניה (היא עובדת בשטיפה שם) אמרה לי במיוחד להתראות כשהלכתי חחח

יש איזה מין רוגע בעבודות הפשוטות והאוטומטיות שגם מילאו את הזמן שבד"כ לא זז שם וגם איכשהו היו לי נעימות.

ממש הרגשתי כמו לב טולסטוי בשדה חחחח רק עם מדיח במטבח.. פחות טבע יותר סדר ססטימטי.

ידעתי מה אני עושה, ידעתי שאני עושה את זה טוב, ידעתי שמרוצים ממני.

יותר מזה אגיד, לראשונה עניתי לטלפון.

היום יום מהמם בחוץ, קפוא ומהמם ואני מבטיחה לעצמי אחרי שאסיים לכתוב לקום מהספה ולצאת מהבית!

התגברתי על עצמי וסופסוף פרסמתי את הדברים שאני רוצה למכור באפליקציה.

האמת שיש הרבה מתעניינים אבל העניין הוא שרשמתי שאפשר לקבל את הדברים רק בסוף דצמבר אז זה לוקח זמן.

התחלתי גם לשים לב לדברים שמתפרקים בדירה, כמובן שללא קשר אלינו ואני מאוד מקווה שהבעלים לא יחשבו שיש לנו קשר לדברים.

הרי תכלס אם זה היה עובר לדיירים הבאים לא הייתה שום בעיה אבל כיוון שהם מוכרים מי יודע...

צ'ק הביטחון ששמנו הוא על סך 800 יורו ואני מאוד רוצה שיחזור שלם אלינו כי באמת שמרשנו על הדירה.

החורף כבר כאן, הוצאתי כבר את הסוודרים ושלשום לבשתי את המעיל החם ואפילו חזרתי הביתה כדי לקחת כפפות ומחממי אזניים. האויר בחורף כל כך נקי וחד שלפעמים אני לא מבינה למה אני לא אוהבת חורף, הוא כמו מורה קשוח ישר ולעניין אבל מלווה בניקיון כזה, הכל ברור פתאום.

אבל זה בימים שאין רוח, גשם ושאר ירקות, כן?

מזג האויר הזה הוציא אותי החצה רק כי החלטתי לקנות מתנות, הפעם החלטתי שלא להתחרע כהרגלי אלא לחשוב טוב. והצלחתי באופן חלקי האמת, החלטתי שלמשפחה המורחבת אני לא מביאה מתנות למרות שהם כן יתארחו אצלינו בחג. אני מאוד אוהבת לתת מתנות אבל הם (אח של אמא שלי והמשפחה שלו) כמו באר, נותנים ונותנים וכלום.

עכשיו זה לא שאני צריכה מהם משהו אבל הם יודעים רק לקבל והחלטתי שעם כל הצער זה הזמן להפסיק לתת להם.

אז זה צומצם למשפחה הגרעינית יותר שכוללת את הגרעינית של M כמובן אבל עליהם הוא יהיה אחראי.

החלטתי ללכת הפעם על דברים ממש קטנים כי אין לנו מקום לסחוב וגם ככה M כבר צריך חגורת בטן כדי להרים את כל זה. בסופו של דבר קניתי קצת שטויות בחנות של היורו שזה נראה לי תמיד נורא זול למרות שאם מתרגמים את זה, זה לא שקל, אלא 4 שקלים! וזה פשוט מסרב להתפס לי בראש!