עוד קצת מכל דבר

היום נפגשתי עם החברה האיטלקיה שלי (סילביה), למי שלא מכיר זאת מהממת אחת שהכרתי במהלך קורס לימודי הגרמנית. עד היום לא ברור איך שתינו מתקשרות כי הגרמנית של שתינו על הפנים והאנגלית של הבחורה עוד יותר גרועה מהגרמנית, אבל מה, חברות נפש כבר 3 שנים :)
איכשהו אנחנו מבינות אחת את השנייה מחצי מילה ומחצי הבעה אז זה עובד וחוץ מזה יש לשתינו חיבה עזה לקפה, קניות, בישולים ודברים מהסוג הזה אז אנחנו זורמות :) בכל מקרה, כהרגלנו בקודש שמנו פעמינו לבית קפה שנוסף לרשימת האהובים. במהלך השהות שלי פה והמפגשים השבועיים שלנו הספקנו לעבור ולדרג כמות לא מבוטלת של בתי קפה ומסעדות. כל מפגש היה במקום חדש או ישן ואהוב.

אחרי כל ביקור במולדת היינו עושות החלפות שבויים של קפה, שותות משוות... או ערבי נושא וככה אני לימדתי אותה על אוכל ישראלי ורוסי והיא אותי על איטלקי. גם הבעלים חברים אז יוצא לנו לכייף גם יחד. הפעם קיבלתי ממנה במתנה את כוסות האספרסו האהובות עלי, משהו סופר מתוק שהיא אמרה שיזכיר לי אותה וחבילת אספרסו שחור וטוב היישר מאיטליה! אני מאוד מקווה שהם יבואו לבקר אותנו בארץ ואנחנו, כיוון שהוזמנו לחתונה ברומא של עוד זוג חברים שהכרנו פה אולי נבקר אותם שם. אני רוכשת חברים בקלות ואני חושבת שזה משהו שהציל אותי בזמן השהייה פה, גיוון את הזמן שלנו ואיפשר לנו לפתוח את הראש לתרבויות שלעולם לא היינו מכירם בשום מקרה אחר. אני ממש ממש מקווה שהקשר הזה יישאר. בעצם אני יודעת שהוא יחזיק מעמד כי אני אלופה בלשמור על קשר :)

אבא שלי ביקש לקנות לסבתא שלי שברוסיה לוח שנה גדול עם חתולים (למרות שעכשיו הולכת להיות שנת כלב לפי לוח השנה הסיני שמשום מה הרוסים אימצו). נכנסתי היום לחנות ספרים גדולה פה וחיפשתי. אחרי כמה ד' ניגש אלי אחד המוכרים והפנה אותי לקומה למטה. כאשר הגעתי לשם העינים שלי נפתחו בפליאה! זאת הייתה ליטרלי קומה שלמה רק של לוחות שנה ויומנים! לא כמה סטנדים, מחלקה שלמה וענקית שמוקדשת אך ורק לזה! עכשיו אצלינו בבית לוחות השנה עם הציורים נחשבים ממש תת רמה ומשהו שבכפרים ברוסיה היו שמים כדי לקשט את הקיר, הכי פריפריה זולה... (חייבת לציין שאני באה ממשפחה מוסקבאית סנובית שמרגישה מינימום משפחת מלוכה כי נולדנו במוסקבה. לא עוזר שאני מסבירה לסבתא (המלכה האם) שעזבנו כשהייתי בת 6. היא מהסה אותי ואומרת שכיוון שגדלתי במשפחה שבאה מעיר בירה על כל המשתמע מכך, זה דבק בי,יש לי גינונים וצורה אחרת, שפשוט לא יכולה להיות לכל עכברי הכפר שבאו מכל מקום אחר חח). טוב מה אני אגיד, אני נאלצת להסכים ולקבל על עצמי את הדם הכחול אליו נולדתי :)
בכל מקרה, כאשר נכנסתי למחלקה ממש נפעמתי מהכמות ובקושי הצלחתי לבחור. ככה זה נראה:

מה שלטעמי היה הזוי עוד יותר זו כמות ה"תכנוניות"!!

זה למשל משהו שמעולם לא ראיתי בארץ אבל כנראה שבגרמניה זה שוס רציני!!!

מדובר בלוח שנה, כאשר בכל עמוד מופיעים כל ימי החודש ולצד כל אחד יש מקום פנוי כדי לרשום תכנונית ומטלות וכו'. יש משפחתיים שבראש כל טור כתוב אמא/אבא/דני/דנה (יותר נכון אמא/אבא/הנזל/גרטל), יש כאלה שבראש הטור כתובים שמות שזה בטח לשותפים ויש זוגיים. חיפשתי יחידים אבל אז קלטתי שתכנונית ליחיד היא פשוט יומן חחחח (גם אותם לא היה חסר שם!). בקיצור, זה היה בכל הצורות, הצבעים, הציורים! הגרמנים אוהבים סדר, חד וחלק! המסר עבר, הבנתי, תאריכים, סדר, עמידה בזמנים. האמת, שהרעיון דווקא ממש לא רע ומאוד נוח ואני חייבת לציין שדווקא הייתי מאמצת משהו כזה (טוב זה לא מפתיע עם שם המשפחה הגרמני שלי וה OCD :)). אבל גלשתי.

העניין עם לוח השנה הזה, שסבתא שלי שברוסיה משתמשת בו כי היא שוכחת, הרבה. ואותי זה התחיל להטריד בעיקר כי גם אני שוכחת והרבה. פעם, לפני עידן המחשבים והפלאפונים (אמלה כמה שאני זקנה!) הייתי זוכרת את כל הטלפונים וימי ההולדת בע"פ. עכשיו אני מרגישה שאני הלכתי לגמרי לאיבוד וזה ממש מפחיד אותי כי פתאום אני מבינה ששכחתי פרט שכל חיי זכרתי. אני חושבת שהאשמה היא לא רק במה שמרגיש לי כמו זיכרון רופף אלא בכמות המידע שיש לי בראש. כמות האנשים שהכרתי עם השנים גדלה למימדים עצומים והגיוני שלא אזכור את ימי ההולדת של כולם או אפילו חצי מהם, מה גם שכולם מתרבים בטירוף (שאני מנסה להדבק בו) ואני בטח שלא מסוגלת לזכור את ימי ההולדת גם של כל הילדים (רק בחבורה הגרעינית של M נולדו כבר 10-12 ילדים), מזל שעם השמות אני עוד מצליחה להתמודד. אז אני איכשהו מנסה לרשום את כולם אבל אני מרגישה שזה חומק ממני וזה קשה... היומן של גוגל לא מספיק מפותח וזה ממש מבאס! גם כל העניין של קריאה מהמחשב ובאנרים או כתבות קופצות! זה ממש נורא, אני לא מצליחה להתרכז בכלום ומרגישה שזה גם הופך לאו הכל או כלום ואי אפשר באמת לג'נגל. יש אותי וזה אומר ריכוז במשהו אחד בנק' זמן אחת כי ברגע שיש כמה דברים סגרתי את הבסטה. איכשהו הכל היה ממש פשוט ועכשיו הפך לממש מורכב ודברים פשוטים נשכחים וזה מעציב. פתאום אני לא זוכרת מתי ימי ההולדת של כמה קרובים אהובים שהלכו לעולמם רק כי יש גם את תאריכי הפטירה שלהם והכל הופך למבלבל והכמות שוב גדלה... אמא שלי אומרת שזה אך טבעי ושאני אמורה לזכור את הדברים בהם יש לי שימוש ושאני פוגשת ביומיום שלי, איך ייתכן שאוכל לזכור דברים שלא חשבתי עליהם שנים... אולי הצדק עימה.

הבית, ה-פ-ו-ך! ואני לא מצליחה לחשוב כשהכל הפוך :(

היום עפתי על M בלי סיבה והוא היה מתוק אמיתי (יודע לא להתעסק איתי כשאני רעבה/ מבייצת/ הרמונולית/ במחזור...) יש לי בכלל ימים טובים!? 

הוא גם מנסה למכור דברים והיום מישהו התעניין בכלי המטבח שלנו. שמבחינתי אחלה למכור אותם אבל יום יומיים לפני שאנחנו עוזבים ולא עכשיו כמובן... הוא כנראה לא חשב על זה לעומק והבטיח לו אותם וכתב לי. הוא לא ציפה למטר הדברים שנאמרו וכל החימה שנשפכה עליו כמו לבה בוערת! "איך נראה לך בדיוק שאני אבשל לפריסה שלך ללא כלים, הא????? לא צריכה את הקערות עלק!!!" זעמתי בקולי קולות! הוא היה בהלם קל ואני הרגשתי מלכה כשטרקתי לו את הטלפון בפנים! סילביה אמרה שבעלה היה זורק אותה מהבית על מהלך כזה... אין על M הוא פשוט מהמם! רק כתב לי הודעה שהדיבור שלי נגוע עם סמיילי אופייני :)

אז לא מספיק שאני מבייצת אני צריכה לארוז.

אם ישאלו את M אם הוא ארז לבד ישר הוא הולך לכלא, למה פריט אחד הוא לא הכניס למזוודה!

יש לי 3 מזוודות פתוחות וחצי בית לא ארוז ואני לא מבינה איך זה יקרה כל הדבר הזה. במקביל אני מתכננת תפריט לפריסה ולנוביי גוד מה שמכריח אותי להשאיר בחוץ עוד ועוד דברים... למזלי M יהיה בחופש שבוע לפני הטיסה.