הבוקר M החליט שהוא עובד מהבית לכן לא מיהרנו לקום למרות שזה יום ריצה.
קמנו ב-9 והלכנו לרוץ (חהחה זה תמיד מצחיק אותי איך גם ברוסית וגם בעברית אפשר להגיד הלכנו- לרוץ הרי זה ממש חסר הגיון הלכנו או רצנו!? זה גם מזכיר לי זה נורא- יפה, אז נורא או יפה!? איך זה בא בשילוב? משעשע).
אז יצאנו מאוחר אחרי ש M סידר לי מוסיקה שמתאימה לריצה לדבריו, אז כן שמעתי Infected mushroom וגם Skazi
לאורך כל הדרך אבל דווקא מה שהוא שם אני לא מכירה והיה טיפה איטי בשבילי.
למרות זאת הצלחתי לשפר זמנים ולקבל שיא אישי חדש!
אני יודעת שברמת אדם נורמלי זו זחילה אבל בשבילי זה שיפור עצום, היו הכי מהיר שלי היה 7 ד' ו7 שניות לקילומטר
לעומת הסביבות 8 ד' הקבוע שלי ורצנו היום 5.3 ק"מ.
בגדול אני לא הולכת נגד הגוף שלי ולא מוכנה לקרוע את עצמי כי אין שום סיבה לעשות את זה, אני והגוף שלי חברים טובים. אנחנו עובדים יחד במטרה משותפת לכן הוא נותן לי מהסיבולת ואני נותנת לו מהמוטיבציה, ורצים.
נכון שלא את כל הדרך כמובן, אני עוד ממש לא שם אבל בדרך.
אגב בחיי שלא חשבתי שאני אצליח, אמנם באונ' הייתי עושה את זה אבל זה היה לי כללל כך קשה שאחרי זמן די קצר ויתרתי הקצב שבר אותי, היום אני לא נקרעת והגוף שלי לא גומל לי בעצלנות אלא באנרגיות :)
אחרי זה הכנתי ארוחת בוקר מפנקת ובריאה ואז M התיישב לעבוד, הוא עושה review למאמר (ושונא כל רגע...)
ואני התיישבתי לחפור באינטרנט, לדבר עם המשפוחה ולהעסיק את עצמי במה לא.
על הדרך כמובן החלטתי לעשות כביסה לכללל בגדי הספורט שלנו והיה לי קטע אובססיבי הזוי לחלוטין.
חזרתי מחדר הכביסה ושמתי סטופר לחצי שעה.
כששמתי את המכונה השנייה וחזרתי הביתה ביקשתי מ M לשים סטופר והוא אמר ששם.
מרגע זה ואילך, בערך כל 3-5 ד' בא לי לראש הרצון לשאול אותו אם הוא שם סטופר, הוא ענה לי פעמיים שכן
אבל השאלה קפצה לי עוד ועוד פעמים לראש... הרגשתי הזויה לחלוטין, זה בטח קטע של שליטה ואי יכולת לסמוך על אף אחד...
שזה מגוחך לחלוטין וגם מזכיר קצת את אבא שלי שמיליון פעמים שואל וחוזר ושואל...
אגב מצאתי סדרה חדשה, שעה ניסיתי להיזכר מאיפה אני מכירה את השחקנית ורק אחרי שבדקתי ב IMDB הבנתי
שהיא שיחקה ב Downton abbey שראיתי 6 עונות ממנו ולא קלטתי שזאת היא :)
אז ראיתי בינתים רק 2 פרקים אבל נראה די מבטיח:
 Good behavior 



עכשיו אנחנו אמורים להכין פלאפל, שוב, כן שוב :)
פשוט עפנו עם הכמות ונשאר מלא וחבל לזרוק, מה שכן זה היה לפני יומיים ואמנם החלפנו מים ושמנו את זה בחוץ זה התחיל להעלות בועות ולהחמיץ אני מניחה, או לתסוס, קראתי באיזה פורום שזה לא נורא ואנשים אפילו מנביטים חומוס בכוונה כי ככה הוא בריא יותר, נראה :)

אגב!!! אני נרגשת לבשר שמצאנו את המלפפונים החמוצים שאני אוהבת!
פתחו לידינו חנות איראנית (שזה הזוי בפני עצמו כי אנחנו גרים במקום מרכזי ואני תוהה מה זה אומר וכמה מהר
כדאי שנסתלק מפה :) בטראמים שומעים הרבה ערבית וכל פעם שאני מסתכלת על סטודנט שברח מהתופת אני תוהה
האם לא יבוא לו לראש יום אחד להגיד fuck it all ולהתפוצץ.
זה כמו איזה בחור שהיה איתי בקורס גרמנית, הוא הגיע מאייזרבייג'ן ודובר רוסית ויצא לנו לדבר קצת והוא ידע שאני
יהודיה והכל, הוא מוסלמי, והוא סוג של בין השורות אמר לי שכשהיה צעיר חשב להיות שהיד, והוא אמר את זה בכזאת
נינוחות ונונשלנט כאילו זה הדבר הכי הגיוני ויומיומי שאני התקשתי לעכל. אני מבינה שכאשר גדלים לנורמות מסוימות הן נראות הכי הגיוניות ואין אפילו את המחשבה של כמה זה בעצם הזוי, להרוג את עצמך ולהרוג אחרים בשם משהו חסר משמעות שאולי נראה לך כמטרה נאורה אבל אם תחשוב לעומק כל מה שתשמע זה את קול העדר ופעית החברים הג'הדג'יסטים wanna be שלידך...)
בכל מקרה, איפה הייתי?  
מצאתי את המלפפונים שאני הכי אוהבת! זה כמו אלו ההכי הכי פשוטים בארץ של בית השיטה אנחנו אמנם מצאנו במלח ואני מעדיפה בחומץ אבל good enough.
M לקח עוד סוג שהסתבר כיותר מוצלח, זה בא עם אניס ונותן טעם מאוד מיוחד.
אגב M היה בבית השיטה ומסתבר שהם צובעים שם את הזיתים השחורים אז הם בעצם ירוקים... רק שתדעו :)
מצחיק, איך שנכנסנו לחנות השפה שלנו התחלפה אוטומטית לרוסית למרות שאנחנו מדברים ביניינו רק בעברית :)
וכן, אין על האוכל בארץ, אין ולא יהיה... :)