אתמול עמלנו כל הערב על הפלאפל ש M היה צריך לקחת לעבודה, הכנו את ה"בלילה" ואז 

גילינו שיש לנו ממש מעט שמן.
מה לעשות שגם לפני חנוכה קורים ניסים וסחבנו את כל הפלאפלים המסכנים על פח השמן הזה עד
שהבנו שכל הבית בריח הזוועות שהשמן שנשרף/נגמר מוציא לאויר וניסינו לגמור עם העסק כמה שיותר מהר.
הכנתי טחינה זריזה וזהו, יש ארוחה לחברה במעבדה :)

וכל זה אחרי שאכלנו פיצות ביתיות עם רוטב בהכנה אישית, תענוג!




 
היום קמנו, עשינו תרגילים בבית עם הבחור הנלהב שבאמת עושה עבודה טובה וכל אחד לדרכו, M למעבדה
ואני למקלחת ולספה :) אתמול הוא אמר שהוא מפחד שאני אדבק אליה מהקור (זה נשמע יותר חינני ברוסית...)
בכל מקרה, היום חשבתי לצאת לקניון, אני מערערת כבר כמה ימים אם לעשות את זה כי טכנית אני לא צריכה כלום
חוץ מלצאת מהבית ומצד שני, מה קניון (אפילו סוף עונה עוד אין...).
אז היום, כהרגלי הגיע רעיון גאוני למוחי בזמן שהייתי במקלחת (מקלחת זה המקום האולטימטיבי לרעיונות טובים),
הרי עוד שניה כריסמס ושנה אזרחית חדשה או נוביי גוד! ולא קניתי כלום לאף אחד!!!
אני חולה על קניית מתנות, זה גורם לי להתרגש בצורה לא אמיתית, אני לא יודעת מה יש בזה אבל זה עושה לי משהו.
אז חשבתי היום לנסוע לקניון ולחפש מתנות לM, חמותי וגיסי שמגיעים שבוע הבא. 
אולי אפילו אעשה אקסטרה ואשלח מתנות לארץ ובעיקר לסבתא שלי ברוסיה.
זה בטח אבא שלי אבל הוא ממש גורם לי להרגיש אשמה שאני לא מתקשרת אליה יותר ודואגת לה יותר,
היא שם לבד (סבא נפטר לפני כמעט 5 שנים) והיא לחלוטין לבד.
אני ממש כואבת לשמוע את זה ומשתדלת פעם בשבוע להתקשר, הקטע המעצבן הוא שהיא זאת שהחליטה שהיא לא תעבור לארץ בשום פנים ואופן והיא החליטה שהיא נשארת שם גלמודה ואבא שלי ממשיך לאכול סרטים ונוסע פעמיים בשנה ומתקשר שימו לב, 4 פעמים ביום לשאול לשלומה!
הוא בן מדהים ואני קצת פוחדת שאני לא מספיק, ועוד עם כל הזמן הפנוי שיש לי...
אשלח לה מתנה ואשתדל להתקשר יותר, עכשיו אני מרגישה ממש רע לגביה. 

החברים שהיינו אמורים ללכת אליהם מחר להכנת עוגיות ושתיית יין חם ביטלו כי היא חולה, מסכנה!
עכשיו זו באמת התקופה של כל ההצטננויות, איזה כייף שהוזמנו לעוד מסיבה מחר אז לא נישב בבית :)
אני משתדלת כן לצאת כשיש הזדמנויות גם אם M עייף ולא בא לו, אבל מה לעשות אני תקועה כל היום בבית, זקוקה לשיחה. הוא גם חוזר כל יום ממש מאוחר 19-20 ואז אוכל ומתיישבת לראות ספורט, ואיםה אני בכל זה?
ואז הוא לא מבין למה אני מתחילה לקשקש כשאנחנו הולכים לישון, ואלה גם לי מגיעה תשומת לב, למרות העייפות שלך...
אני מבינה אותו אבל אני גם מבינה אותי..
הצעתי לו לחזור מוקדם יותר, גם ככה הבוסית המעצבנת שלו מעכבת ולא בודקת אז מה הטעם לשבת שם עד צאת הנשמה...

לפני כמה ימים הלכתי לפגוש את M בכריסמס מרקט וצילמתי את השקיעה קצת בדרך, היא הייתה כל כך יפה שאני חייבת לשים אותה פה: