שוב שלום

לא כתבתי מלאאאא זמן שבועיים נראה לי לכן נאסף כל כך הרבה...

היום אנחנו כמה ימים אחרי הביקור של חמותי וגיסי (אח של בעלי הוא גיסי כמו שאח שלי הוא 

גיסו של בעלי או שיש שמות שונים?)

חזרנו לרוץ אחרי ששבועיים כמעט התעצלנו והתכוננו נפשית יומיים וזה היה מצוין למרות הרוח והגשם :)
אפילו שיפרתי את הק"מ שלי ל 7 ד'!
בבית שמולנו חלונות ענקיים שמכולם מציצים עצי אשוח מרהיבים! אנחנו לא עשינו כי זה מבחינתי לפחות משהו שעושים עם המשפחה, מתאספים ומקשטים ורואים דברים מצחיקים בTV הרוסית. פה אין את זה אז הוחלט לוותר.
מה שכן הדלקנו סוג של נרות חנוכה, מקווה שיספיקו לי ל 8 ימים חח

גם את הנוביי גוד אנחנו נחגוג שלא כהרגלנו די בסתמיות עם זוג חברים, בדרך הגרמנית שהיא לא מרגשת במיוחד.
פה הם סופרים את הכריסמס אבל השנה החדשה זה לא כזה ביג דיל ואצלינו זה חג משפחתי גדול וחשוב...
נאספו לי כמה וכמה סיפורים, חלקם מעצבנים חלקם טובים, אתחיל לשפוך פה לאט לאט :)

הסיפור הראשון הוא המשך לסאגת השיחות שלי עם בת דודה של M בעלי.

אני אוהבת אותה, היא בחורה טובה אבל היא בעיקר טובה במונולוג ובהנחה שאם היא יוצרת אתך קשר את הופכת
להיות שבויה והיא שופכת את כלללל הסיפורים והאובססיות שלה בלי להתחשב אם זה מעניין אותי בתור התחלה ואם זה רלוונטי וממש אבל ממש לא מעניין אותה לשמוע את דעתי אלא לספר מה שיש לה לספר, נקודה.
אז היא אלופה בהטלת פצצות גם לכן כשאני רואה "מה קורה" ממנה אני מתחילה לחשוש:

היא: שלום, מה קורה?

אני: הי הכל טוב מה שלומך?

היא: אצלנו חורף, הייתי בהלוויה היום.. 

(אוקי... הינה התחילו הפצצות לנחות... כי זה לגיטימי הרי לענות על מה שלומך ב"הייתי בלוויה...")

אני: אוי ואבוי מי מת?!?!

היא: אח של בעל של L (זאת שעבדה איתנו) מת .. סבל 10 שנים בסרטן דם

(היא חולה חולהההה על סיפורי טרגדיות).

אני: איזה נורא בטח צעיר

היא: 44 כן.. ממש עצוב. אני הרי עובדת עם בעלה.. אז  בגלל זה ידעתי..

אני: זהו באמת תהיתי איך בכלל.. 

(תהיתי ביני לביני גם למה אני צריכה לדעת מזה...)

היא: ככה הכל טוב.. אני כבר ממש חסרת סבלנות עם הדירה..

אני: נאאא בקטנה עוד מעט!!!

היא: יש לי עוד עד מאי יוני.. בשביל שהכל יהיה סגור.. אבל בא לי לפני.

אני: נו מה לעשות חכי בסבלנות

היא: X עברה מקום עבודה, Y בתהליך מעבר

אני: מגניב! את מבסוטית אבל או שסתם בא לך שינויים?

היא: אני תמיד בודקת אופציות

אני: הכי טוב

היא: אני מרוצה מהשכר.. יוצא שגם אם אני ארוויח ברוטו הרבה יותר, הנטו שלי לא ישתנה משמעותית.. אז אני מרוצה..

אני: אנחנו מחכים לחמותי וגיסי, הוא כבר בארץ והם באים מחרותיים

היא: אבל הארגון פה נורא יבש, ישן ואיטי...  איזה כיף!!

אני: כן, מחר אני עושה ניקיונות ומחרותיים בישולים
(מנסה להעביר נושא..) 
התחלנו (עם M) לעשות ספורט רצים בבקרים ועושים תרגילים עם יוטיוב ממש כייף 

היא: בקיצור......עם עבודה.., יש לי עוד בעיה.. אני מפחדת להתרגל להתבטל.. 

(מסרבת לעבור, נשארת בשלה)

היא: כל הכבוד על הספורט!!

אני: זה מצחיק, את אף פעם לא שלמה עם המקום שבו את נמצאת

היא: זה כיף שיש לכם אפשרות לעשות דברים בזוג.. אנחנו מתאמנים אבל כל אחד בזמן שלו..

אני: כן! אני שמחה ש M יזם אז הלכתי על זה לפני שיתחרט. טוב לכם עם ילדים וזה... קשה

היא: כן, זה לא שאני לא שלמה.. זה נקרא אמביציות וטמפרמנט.. 

אני: כן איך שתקראי לזה התוצאה זהה חחח
(אני מאבדת סבלנות)

היא: אני לא מחליפה בעל וילדים ואפילו תספורת כבר שנים שלא החלפתי .. אז מחליפים עבודה.. ובית
(כל הכבוד על הבעל והילדים)

אני: אני אוהבת שינויים תכלס אבל אני גם אוהבת שהדברים מסתדרים במקום שאני בוחרת אז זה מבטל את השינויים

דווקא לא יכולה להגיד שאני ממש לא שלמה.. פשוט אני ריאלית ורואה פלוסים ומינוסים בכל דבר..

העיקר שתהיי מאושרת במקום שאת נמצאת זה הכי חשוב

היא: אכן..

אני: אם לשנות עושה לך טוב אז לגמרי, לכי על זה

היא: אבל אושר לא מתחבר אצלי לחיפוש / אי חיפוש עבודה ...חחח

אני: אצלי חיפוש עבודה מתחבר לסבל לכן אני אומרת חחחח

היא: הרי בסופו של דבר.. הייתי בעבודה הישנה 9 שנים.. זה המון לגילנו..

אני: צודקת, פשוט חשבתי שאהבת את המקום החדש

היא: ויש עניין של גיל והרגל. נורא קשה להחליף מקום עבודה...את מתרגלת להלך רוח, אנשים, מוצאת חברויות..
ואז לפרק את כל זה ממש קשה.. 

אני: מי כמוני יודע הייתי תקועה בעבודה מסריחה כמעט 5 שנים

היא: אהבתי, עד שעשו לי קטע מגעיל עם תוספת שכר ברגע שעשו את זה.. אהבה נעלמה..

אז עד שלא התרגלתי.. אני מעדיפה להחליף..

אני: נשמע כמו רעיון טוב אם ככה

ואז זה נמשך עוד ועוד ועוד ועוד עם תיאורי החוזה שלה וכו'..... פוווווו התעייפתי!

מזל שהיא לא החליטה באותה הנשימה לספר לי בפרטי פרטים על הדירה שאליה היא עוברת, הייתי מתה אם כן...
כאילו אני סבלנית איתה ואני יכולה להיות אחלה אוזן קשבת אבל בחיאאאתתתת....

הסיפור המעצבן השני שלי הוא עם מישהי שהיינו חברות לפני כמה שנים, אני עזרתי לה היא עזרה לי אבל מפה לשם
איכשהו הבנתי שאנחנו לא מתאימות באופי. היא מאוד מוקצנת ובוטה (גם אני הייתי אבל התרככתי עם השנים).
הסיפור בנינו נגמר כאשר היא התחילה איתי בפנקסנות, הרגשתי קודם שעזרתי לה כי רציתי והיא לי כי רצתה אבל
כשהתחילו התחשבנויות כשברקע היא אומרת כל הזמן שהיא לא אדם מתחשבן היא די נמחקה אצלי.
ואני גם לא יכולה לסבול את היציאות שלה בפייס. איכשהו היא מגיבה תמיד על התמונות או הדברים שאני כותבת
בקישור שלה לאירועים. אם הייתי רוצה לקשר אותך, הייתי שמה TAG אז בחיאאאתתת שחררי,
לא הכל קשור בך גברת!
לא ממש ידעתי איך לפרום את הקשר כי היא מחבבת אותי אבל אני באמת באמת לא ממש מחבבת אותה ואין לי
כוח אליה ואל הדרך שלה ואני לא באמת יודעת איך בדרכי נועם להגיד לה שלום ולהתראות...
הקש ששבר את גב הגמל היה כשהיא היא הגיבה בצורה פומבית על הוול שלי על אלבום תמונות שפרסמתי:
היא: מתגעגעת אליכם. מתי אתם באים לביקור?

אני: לא יודעת האמת אולי בקיץ 
היא: מוזמנת לבוא לבקר אותי שוב בבי"ח. בערך בסוף מאי.

אני: שולחת לך רפואה שלמה!

היא: אני מחכה שייפול לך האסימון. ג׳ינג׳יות זה כמו בלונדיניות?

אני: שיהיה במזל טוב :)

משם הדרך שלה לקב' ה NOT שלא רואים פוסטים ממני ו UNFOLLOW הייתה ממש אבל ממש קצרה.
למה את נחשפת לי על הוול? למה את חושבת שאיכפת לי? לא מספיק שביקרתי אותך בביה"ח,
משהו שאני ממש ממש שונאת אז את ממשיכה למרר לי את החיים עם ההריונות שלך??? תרפי ממני!

בקיצור אחרי שבכיתי ל M ואחרי שמצב הרוח שלי התקלקל ואחרי שהוא השקה אותי בג'ין טוניק 
ונרגעתי היה לנו ערב נחמד דווקא.

לפני כמה ימים עזבו חמותי וגיסי. לפני הביקור הייתי די בלחץ כי הם היו אמורים לחיות שבוע אתנו בדירת שני החדרים שלנו. את גיסי ראיתי פעם ראשונה ואחרונה בחתונה שלנו ואני לא באמת מכירה אותו ועכשיו כולם יחד שבוע...
סיפרתי ל M על הלחץ שלי והפחדים שלי, שיתפתי אותו שאני רוצה שיחבב אותי ושיהיה לנו נחמד יחד.
כשהם הגיעו הבנתי שלא היה בכלל מה לחשוש עם חמותי אני ביחסים טובים והיא די דומה לאמא שלי באופי וממש ממש נהננו יחד. טיילנו מלא והיא הייתה מאוד נעימה ונוחה וגיליתי אותה מחדש אפשר להגיד.
עם גיסי זה היה קצת מוזר. ז"א לא ממש מוזר, פחדתי שאנחנו נרגיש כמו זרים הרי אנחנו לא באמת מכירים ושאצלו כמו אצלי תהיה ההפרדה הזאת בין המשפחה שלו ל"זרים" אבל הוא לא נתן לי וייב כזה שזה היה נחמד דווקא. 
אתו היו בעיות אחרות לחלוטין הוא הסתבר כבעל אופי ממש קשה וזה היה מאוד מבלבל בשבילי.
אני מבינה שהוא בא כמו בעלי מרקע מסוים (אבא אלכוהוליסט, אמא וורקוהוליקית שצריכה לפרנס משפחה ולסחוב את כולם על הגב והוא נחשף לכלללל קשת הבעיות שכרוכות במשפחה שכזאת עוד בילדות בזמן שבעלי עזב את הקן).
אז הוא וחמותי לא מסתדרים הם כל הזמן רבים, ז"א הוא יורד עליה על כל דבר בערך והיא סוחבת תחושות אשמה של שנים ולכן מוותרת לו ורק נעלבת עליו במקום לשים אותו במקום. הוא בתורו יצור מאוד קורבני וילדותי לעיתים.
זה היה מאוד חזק כשהתחלנו לשחק משחק קלפים, הוא היה בראש של מה שלא יהיה לנצח ולדפוק את M האח הגדול
ואז נחשפנו לתחרותיות, כאילו הוא מרגיש כל הזמן ביחס ל עם M שזה די ברור סה"כ.
אחר כך נחשף הצד הקורבני והפרנויה שכאילו כולם מנסים לעשות לו דווקא ולהרע לו או משהו הזוי שכזה.
אני מניחה שריחמתי עליו, אדם בוגר בן 30 שמתנהג כמו ילד וסוחב מטענים כל כך כבדים מהילדות שהם משפריצים לכל עבר...
הוא גם חי לבד (לא עם המשפחה) כבר הרבה שנים בארה"ב ונהיה מבודד וקצת מוגלי כזה, גם גייס לעצמו מין אימג' של מתבודד שלא אוהב חברה וכל המטרה שלו זה להיות זאב בודד ולא שחקן קבוצתי.
ליבי יצא אליו האמת כי הוא הזכיר לי את M כשרק הכרנו, הוא היה כל כך מופנם ומסוגר ולגמרי מוגלי עד שהמשפוחה
שלי החזירה אותו לחיים... הקטע המעצבן היה שכל הטיול האח קיטר ולא היה מרוצה מכלום והיה עושה דווקא כמו ילד בן 3.
בעלי היה סבלני בטירוף אבל ראיתי שגם הוא מתחיל להתעצבן.
בשלב מסוים כשהאח הרס לנו את כל הערב והעליב את חמותי M החליט לדבר אתו ברצינות.
האח בחור חכם ומבין ויום למחרת כבר התנהג בסדר גמור אבל אני עוד כעסתי עליו. למרות התחושה שהוא חלק מהמשפחה וצריך לתמוך בו זה היה קצת קשה כי מה הוא מרשה לעצמו. מה גם שבסיטואציה של אחד על אחד לא היה לנו יותר מדי על מה לדבר...
בסוף הביקור כבר נהיינו חברים אבל אני עוד לא לגמרי מבינה איך אנחנו אמורים להתייחס אחד לשני, מה מותר מה עובר את הגבול..
עד שלא אבין את זה יהיה לי קשה לתקשר אתו..
אני מאוד מקווה שהוא ינסה לקבל עזרה מקצועית כי הבעיות שלו מאוד משפיעות על כל ההתנהלות שלו וחבל כי אני מבינה שבפנים הוא חמוד. הגושפנקא לזה הייתה האישור של סבתא שלי.
היא יכולה להרוס לי תוך שניה שנים של רושם טוב על אדם ולהצביע על כל הפאקים שלו ומצד שני במקרה הזה היא ממש אהבה את גיסי וזה הפתיע אותי לטובה. אחרי שהיא אמרה לי את זה (הם ביקרו את המשפחה שלי בארץ אחרי שחזרו מאתנו) מבחינתי הוא אושר.

היו לי שני קטעים מצחיקים, אחד יותר ואחד פחות לאור האירועים הנוראיים שקרו בברלין.
האמת שהפיגוע היה במהלך הביקור ואנחנו נחרדנו אך לא באמת הופתענו, מה לעשות.
בדרך חזרה מטיול שערכנו לעיר גדולה התיישבו מולנו שני חברה עם חזות מאוד מבלבלת.
אחד היה עם כזה כרטיס זיהוי עליו של עובד באחת הרשתות אבל תהיתי אם זו לא סתם תחפושת.
כנראה שהמבט שלי היה שקוף והוא והחבר שלו קצת צחקקו ביניהם ואז התחילו לדבר הודית :)

זה היה קצת מביך שככה חדשתי בהם אבל מה לעשות זה מפחיד ואז עוד לא תפסו את המחבל.
מה גם שלפי התמונות שפרסמו בכלל לא ברור איך היו תופסים אותו כי הוא נראה כל כך שונה בכל אחת.

באירוע אחר זה היה בשוק הכריסמס. אני ו M קנינו לנו לנקניקיה וסטייק של בקר נמוך כמו שדוד שלי קורה לו :)
אחרי שיצאנו מהתור ראינו שלושה חברה עם חזות לא ארית במיוחד שהסתכלו על הדוכן בהתלבטות.
ביני לבין עצמי חשבתי שאו שהם הולכים לפוצץ את כל העסק קיבינימט או שהם באמת ובתמים רוצים לחטוא קצת.
כבר תיארתי לעצמי איך הם הולכים לירות בכל מי שבאיזור ולקחתי את בעלי כמעט פיסית ביד והלכנו משם.
אחרי שהתרחקנו הוא אמר לי שהוא בדיוק דימיין איך החברה האלו הולכים לפוצץ את כל העסק והוא תכנן להגיד לי לרוץ ובעצמו ללכת לכסח את המחבלים.
אמרתי לו שאין מצבבבב בעולם שהייתי מסכימה להתנהלות כזאת ואין מצב שהייתי הולכת ויותר מזה,
הייתי מאלצת אותו לבחור ביני לבין להיות גיבור כי אני לא רואה את עצמי חיה בלעדיו עם כל הכבוד...
הפתרון שלי היה לקחת אותו משם (מה שעשיתי) כדי שלא יהיה מראש בדילמה הזאת בכלל.
אחר כך כשהסתובבנו ראינו את החברים אוכלים בכייף את הבקר הנמוך ובכלל לא מוכנים להפרד מחייהם
למען שום עקרונות, וטוב שכך. 
אנחנו נשמנו לרווחה והלכנו לשתות יין חם לחיי החיים, השלום והשלווה!

טוב אחרי ששיגעתי בפוסט ארוך במיוחד, אוסיף רק תמונות :)