כמעט חודש בבית!!!
13.07.20 לקחנו את הקטנה הביתה!!!
איזה יום מרגש זה היה! קילחתי אותה בבוקר, שקלנו אותה 2195 גרם ואז היא עברה 2 סבבי רופאים כדי לוודא שאפשר לשחרר אותה. שמעתי כבר כל כך הרבה שיחות שחרור שיכולתי להעביר אותן בעצמי בשלב הזה.
כמה ימים לפני האירוע המרגש הלכנו לקנות את מה שהיה חסר לנו שזה בעצם כל הדברים הגדולים (התכוונתי לעשות קניה בשבוע 30 אבל כבר הייתי בביה"ח אז...). חשבנו לקנות כיסא בטיחות אבל כיוון שהיא כל כך קטנה אף אחד מהם לא התאים ונאלצנו לקנות סלקל מיותר ויקר כי לא הספקנו לעשות סקר שוק כמו שצריך.
הלבשתי אותה בבגדי הבית החגיגיים במידה הענקית SNB Small new born וזה היה אפילו טיפה גדול על הפרגית הקטנה.
הדרך הביתה הייתה רגועה, היא ישנה בסלקל וכשהגענו חיכתה לה העגלה שלה.
ההורים שלי באו אלינו לראות את הפיצקולה ובכו מאושר, חמותי וגיסי רצו לבוא כבר לביה"ח אבל ביקשנו שלא והם הגיעו בסופה"ש הראשון לחזרה שלנו הביתה.
ההורים שלי עזבו בערב אחרי שהיא התנהגה ממש יפה, ב 21 היא התחילה להתעצבן ולבכות. שיהיה ברור, בפגיה בקושי שמענו אותה בוכה והיא הייתה רב הזמן רגועה חוץ מפה ושם קצת גזים. פה, היא פשוט לא הפסיקה לבכות מ 21 עד הבוקר!
הכנו לה עריסה בחדר שלנו והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן להיות שם! עכשיו אסור לתת לה לישון בלי השגחה בעגלה אז יש רק את האפשרות של העריסה והיא צורחת!
בבוקר דיברתי עם חברות מהפגיה ועם חברה שילדה פג והסבירו לי שהשינוי מאוד דרסטי ויקח לה כמה זמן להסתגל לתנאים החדשים בלי צפצוף מוניטורים ובלי אור ניאונים ובכלל..
אז כל הלילות הראשונים היו זוועה נוראית. אם זה לא מספיק, M נסע אחרי כמה ימים להפלגה מהעבודה ואני ואמא שלי נאלצנו לשעשע את האריה השואג שלא הסכימה לישון בכלל...
בראשון התייצבנו בטיפת החלב (אחרי ביקור רופא כמובן שאמר שהיא מהממת ושבחצי שנה כבר תהיה כמו כל תינוק רגיל). שקלנו אותה והיא הייתה כבר 2385 גרם! היא אוכלת רק חלב שאוב שלי כמעט מהלידה לכן אני נאלצת לשאוב כ 3 שעות וזה מתיש בטירוף! שבוע אחרי זה היא כבר הייתה 2600 גרם השבוע כבר 2910! בקרוב נגיע ל 3קג המיוחלים ואז אוכל להשתמש במנשא ובטרמפולינה.
בגדול היא ילדה מהממת מבחינת התנהגות, בוכה רק כשמשהו באמת מציק לה ולא סתם וזה ממש כייף. יש לה לחיים ענקיות והיא עושה פרצופים שגומרים על כולנו :) הסבתות והסבים מאוהבים קשות וכולם שלולית ברגע שאנחנו מגיעים אתה.
יש לה גם אצבעות מאוד ארוכות (אמא שלי טוענת שהן כמו שלי) והיא מאוד דרמטית אתן, יש החושבים שתהיה מנצחת על תזמורת המשפחה שלנו :)
מחר היא כבר 3 שבועות בבית והחיים התחילו להכנס למסלול ברור יחסית, בלילות M איתה בעיקר כי אני אדם של בוקר וסביבות 1 רמת התפקוד שלי יורדת ועד 5 אני חצי בן אדם אז הוא לוקח את הזמנים האלו לעצמו ובשאר הזמן אני. בעיקרון בימים שהוא נוסע לעבודה אני כן משתדלת להיות אתה לבד בלילה אבל זה לא ממש יוצא אז למזלי הם ממש מסתדרים הלילות. היא עדיין מסרבת לישון בעריסה ואנחנו נשברנו M ישן אתה יחד בסלון כשהיא בעגלה, גם ככה מעירים כל 3 שעות לאוכל אז אנחנו מקווים שזה לא מסוכן. כמובן שבמהלך הלילה משכיבים רק על הגב. ביום אני משכיבה אותה גם על הצד ועל הבטן. חודשיים לא התקרבתי למטבח, בכלל ובשישי היו לי אנרגיות מטורפות ובזמן שישנה סידרתי את הבית, הכנתי חלות ועוגה!
אנחנו משתדלים לא להרגיל אותה לידיים אבל לא ממש מתאפקים וכשהיא לא רגועה בהחלט מחזיקים, אין מצב גם שניתן לה לבכות, אנחנו לא מסוגלים. בכל מקרה, היא כזאת מהממת על הידיים כשהיא לא בוכה, ואו!
אני מסתכלת עליה ולא מאמינה שהיא פה ושהיא עובדה קיימת שנשארת אתנו ושהפכנו למשפחה, שאני אמא ו M אבא
ושיש למהממת הזאת 2 סבים ו 2 סבתות ואפילו סבא וסבתא רבתא.
אני מסתכלת עליה כשהיא בידיים שלי ולא מאמינה ומתאבת יותר ויותר ומאחלת לה כל כך הרבה טוב ואור מהעולם הזה שאין לתאר, במקביל אני כבר מפחדת מהכל כי כמו שכתבתי, זה מרגיש כמעט לא אמיתי שהיא פה, כאילו שהיא תחליק לי מהידיים ותיעלם פתאום.
גם M השתנה מאוד, הוא יותר רגוע, יותר מגונן, הוא מאוהב בה וזה מדהים להסתכל עליהם. לא מוכן לשים אותה בעגלה כי בא לו להתכרבל ולהתפנק אתה והוא ממש יודע להרגיע אותה כאשר אני נגמרת והופכת לעצבנית, זה קורה בג"כ בלילה.
מה גם שבנוסף להכל אני עוד צריכה לשאוב...
********
ועכשיו על המשברים, יש כמה נקודות משבר לא פשוטות, הלילות, M גמור אחרי לילה איתה וצריך לנסוע לעבודה ואני לא ממש יכולה להיות אתה כל היום וגם בלילה אז אין כל כך ברירה...
גם זה שאני אתה כל היום די גמר על הבריאות הנפשית שלי במיוחד עכשיו כשהיא בוכה אחרי האוכל במקום ללכת לישון או מתעוררת אחרי שעה ובוכה בלי שאפשר להבין מה היא רוצה ואי אפשר להרגיע אותה כי הכל גורם לה לצרוח. כבר ניסינו כמה וכמה סוגי דברים נגד גזים אבל אני לא בטוחה שזאת הבעיה בכלל.
היום חזרתי לדיכאון של ההתחלה כשכל היום היא צרחה ולא יכולתי להבין למה או להרגיע אותה. ממש התעצבנתי עליה והרגשתי שאני ממש כועסת ואז כמובן שכעסתי על עצמי שאני כועסת עליה.
חוץ מזה גם נכנסתי לסרט שהיא לא אוהבת אותי כי לא היה לנו בהתחלה בונדינג בחדר הלידה כי ישר לקחו אותה ולכן היא במוד הישרדותי ולא אוהב כמו שאר התינוקות. כאילו היא לא רצתה היום להתכרבל וממש כעסה עלי כל היום וצעקה...
כש M חזר הביתה התפרקתי לגמרי, בכיתי לו שהתינוקת לא אוהבת אותי ושאני אמא רעה וכו'...
הוא אמר שזה קשה ומובן והכל, לא שזה עזר לי.
הקטע שאני מנסה לעשות דברים בזמן שהיא ישנה כמו לנקות קצת או לבשל או לעשות סידורים מהבית וכשהיא לא ישנה זה לא מתאפשר וככה אני גם לא ישנה וגם תקועה משאר הבחינות.
איזה יום מרגש זה היה! קילחתי אותה בבוקר, שקלנו אותה 2195 גרם ואז היא עברה 2 סבבי רופאים כדי לוודא שאפשר לשחרר אותה. שמעתי כבר כל כך הרבה שיחות שחרור שיכולתי להעביר אותן בעצמי בשלב הזה.
כמה ימים לפני האירוע המרגש הלכנו לקנות את מה שהיה חסר לנו שזה בעצם כל הדברים הגדולים (התכוונתי לעשות קניה בשבוע 30 אבל כבר הייתי בביה"ח אז...). חשבנו לקנות כיסא בטיחות אבל כיוון שהיא כל כך קטנה אף אחד מהם לא התאים ונאלצנו לקנות סלקל מיותר ויקר כי לא הספקנו לעשות סקר שוק כמו שצריך.
הלבשתי אותה בבגדי הבית החגיגיים במידה הענקית SNB Small new born וזה היה אפילו טיפה גדול על הפרגית הקטנה.
הדרך הביתה הייתה רגועה, היא ישנה בסלקל וכשהגענו חיכתה לה העגלה שלה.
ההורים שלי באו אלינו לראות את הפיצקולה ובכו מאושר, חמותי וגיסי רצו לבוא כבר לביה"ח אבל ביקשנו שלא והם הגיעו בסופה"ש הראשון לחזרה שלנו הביתה.
ההורים שלי עזבו בערב אחרי שהיא התנהגה ממש יפה, ב 21 היא התחילה להתעצבן ולבכות. שיהיה ברור, בפגיה בקושי שמענו אותה בוכה והיא הייתה רב הזמן רגועה חוץ מפה ושם קצת גזים. פה, היא פשוט לא הפסיקה לבכות מ 21 עד הבוקר!
הכנו לה עריסה בחדר שלנו והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן להיות שם! עכשיו אסור לתת לה לישון בלי השגחה בעגלה אז יש רק את האפשרות של העריסה והיא צורחת!
בבוקר דיברתי עם חברות מהפגיה ועם חברה שילדה פג והסבירו לי שהשינוי מאוד דרסטי ויקח לה כמה זמן להסתגל לתנאים החדשים בלי צפצוף מוניטורים ובלי אור ניאונים ובכלל..
אז כל הלילות הראשונים היו זוועה נוראית. אם זה לא מספיק, M נסע אחרי כמה ימים להפלגה מהעבודה ואני ואמא שלי נאלצנו לשעשע את האריה השואג שלא הסכימה לישון בכלל...
בראשון התייצבנו בטיפת החלב (אחרי ביקור רופא כמובן שאמר שהיא מהממת ושבחצי שנה כבר תהיה כמו כל תינוק רגיל). שקלנו אותה והיא הייתה כבר 2385 גרם! היא אוכלת רק חלב שאוב שלי כמעט מהלידה לכן אני נאלצת לשאוב כ 3 שעות וזה מתיש בטירוף! שבוע אחרי זה היא כבר הייתה 2600 גרם השבוע כבר 2910! בקרוב נגיע ל 3קג המיוחלים ואז אוכל להשתמש במנשא ובטרמפולינה.
בגדול היא ילדה מהממת מבחינת התנהגות, בוכה רק כשמשהו באמת מציק לה ולא סתם וזה ממש כייף. יש לה לחיים ענקיות והיא עושה פרצופים שגומרים על כולנו :) הסבתות והסבים מאוהבים קשות וכולם שלולית ברגע שאנחנו מגיעים אתה.
יש לה גם אצבעות מאוד ארוכות (אמא שלי טוענת שהן כמו שלי) והיא מאוד דרמטית אתן, יש החושבים שתהיה מנצחת על תזמורת המשפחה שלנו :)
מחר היא כבר 3 שבועות בבית והחיים התחילו להכנס למסלול ברור יחסית, בלילות M איתה בעיקר כי אני אדם של בוקר וסביבות 1 רמת התפקוד שלי יורדת ועד 5 אני חצי בן אדם אז הוא לוקח את הזמנים האלו לעצמו ובשאר הזמן אני. בעיקרון בימים שהוא נוסע לעבודה אני כן משתדלת להיות אתה לבד בלילה אבל זה לא ממש יוצא אז למזלי הם ממש מסתדרים הלילות. היא עדיין מסרבת לישון בעריסה ואנחנו נשברנו M ישן אתה יחד בסלון כשהיא בעגלה, גם ככה מעירים כל 3 שעות לאוכל אז אנחנו מקווים שזה לא מסוכן. כמובן שבמהלך הלילה משכיבים רק על הגב. ביום אני משכיבה אותה גם על הצד ועל הבטן. חודשיים לא התקרבתי למטבח, בכלל ובשישי היו לי אנרגיות מטורפות ובזמן שישנה סידרתי את הבית, הכנתי חלות ועוגה!
אנחנו משתדלים לא להרגיל אותה לידיים אבל לא ממש מתאפקים וכשהיא לא רגועה בהחלט מחזיקים, אין מצב גם שניתן לה לבכות, אנחנו לא מסוגלים. בכל מקרה, היא כזאת מהממת על הידיים כשהיא לא בוכה, ואו!
אני מסתכלת עליה ולא מאמינה שהיא פה ושהיא עובדה קיימת שנשארת אתנו ושהפכנו למשפחה, שאני אמא ו M אבא
ושיש למהממת הזאת 2 סבים ו 2 סבתות ואפילו סבא וסבתא רבתא.
אני מסתכלת עליה כשהיא בידיים שלי ולא מאמינה ומתאבת יותר ויותר ומאחלת לה כל כך הרבה טוב ואור מהעולם הזה שאין לתאר, במקביל אני כבר מפחדת מהכל כי כמו שכתבתי, זה מרגיש כמעט לא אמיתי שהיא פה, כאילו שהיא תחליק לי מהידיים ותיעלם פתאום.
גם M השתנה מאוד, הוא יותר רגוע, יותר מגונן, הוא מאוהב בה וזה מדהים להסתכל עליהם. לא מוכן לשים אותה בעגלה כי בא לו להתכרבל ולהתפנק אתה והוא ממש יודע להרגיע אותה כאשר אני נגמרת והופכת לעצבנית, זה קורה בג"כ בלילה.
מה גם שבנוסף להכל אני עוד צריכה לשאוב...
********
ועכשיו על המשברים, יש כמה נקודות משבר לא פשוטות, הלילות, M גמור אחרי לילה איתה וצריך לנסוע לעבודה ואני לא ממש יכולה להיות אתה כל היום וגם בלילה אז אין כל כך ברירה...
גם זה שאני אתה כל היום די גמר על הבריאות הנפשית שלי במיוחד עכשיו כשהיא בוכה אחרי האוכל במקום ללכת לישון או מתעוררת אחרי שעה ובוכה בלי שאפשר להבין מה היא רוצה ואי אפשר להרגיע אותה כי הכל גורם לה לצרוח. כבר ניסינו כמה וכמה סוגי דברים נגד גזים אבל אני לא בטוחה שזאת הבעיה בכלל.
היום חזרתי לדיכאון של ההתחלה כשכל היום היא צרחה ולא יכולתי להבין למה או להרגיע אותה. ממש התעצבנתי עליה והרגשתי שאני ממש כועסת ואז כמובן שכעסתי על עצמי שאני כועסת עליה.
חוץ מזה גם נכנסתי לסרט שהיא לא אוהבת אותי כי לא היה לנו בהתחלה בונדינג בחדר הלידה כי ישר לקחו אותה ולכן היא במוד הישרדותי ולא אוהב כמו שאר התינוקות. כאילו היא לא רצתה היום להתכרבל וממש כעסה עלי כל היום וצעקה...
כש M חזר הביתה התפרקתי לגמרי, בכיתי לו שהתינוקת לא אוהבת אותי ושאני אמא רעה וכו'...
הוא אמר שזה קשה ומובן והכל, לא שזה עזר לי.
הקטע שאני מנסה לעשות דברים בזמן שהיא ישנה כמו לנקות קצת או לבשל או לעשות סידורים מהבית וכשהיא לא ישנה זה לא מתאפשר וככה אני גם לא ישנה וגם תקועה משאר הבחינות.
מי אמר שלהיות הורים זה קל...
ואני לא מדברת בכלל על השאיבות שכמו שסיפרתי, זה לא פשוט. חשוב לי שתשתה רק חלב אם ויש לזה מחיר, פיסי ונפשי.
בימים אחרים אני קמה ואני הכי מאוהבת בה העולם וכל מה שבא לי זה להתכרבל ולנשק אותה..
יש ימים ויש ימים...
ואני לא מדברת בכלל על השאיבות שכמו שסיפרתי, זה לא פשוט. חשוב לי שתשתה רק חלב אם ויש לזה מחיר, פיסי ונפשי.
בימים אחרים אני קמה ואני הכי מאוהבת בה העולם וכל מה שבא לי זה להתכרבל ולנשק אותה..
יש ימים ויש ימים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה