השבוע שעבר היה ממש נחמד, היינו ביום הולדת של דודה של M, זה היה משעשע וטיפה מביך אבל סה"כ נהננו בהחלט :) האירוע הבאה שווה היה ההופעה של ג'ניפר לופז בארץ!
את הכרטיסים למופע הזמנו (אני וסיוי) עוד באפריל כי פחדנו שיסתיימו הכרטיסים. בסוף היו כרטיסים מוזלים עד הרגע האחרון אבל בנו לא היה איכפת :)
החלטנו לעשות יום כיף בת"א- יפו ולנצל את הצהרים לטיולים ובערב ללכת למופע.
למזלנו מזג האויר היה סביר יחסית וסיוי שגרה בת"א לקחה אותי בתור התחלה לבית קפה חמוד ששם יצא לנו לשבת ולקשקש.. היא סיפרה שדיברה עם מרו מהעבודה הקודמת ושהיא החליטה להשאר (לא מאוד מפתיע אבל קצת מאכזב). הבנתי שהציעו לההעלאה מאוד מאוד יפה ותנאים משופרים. העניין שם שכל עוד הדברים לא כתובים זה פשוט לא קורה ואני מקווה שזה לא המקרה של מרו. היא בחורה תמימה ואני ממש אתבאס אם שוב פעם היא תיפול על אותן השטויות. האמת שניסיתי לכתוב לה אבל היא משום מה לא רוצה כל כך שנהיה בקשר. זה ממש חבל בהתחשב בזה שהשקעתי המון זמן בלנסות לעזור לה לכתוב קורות חיים ולשלוח לה מלא משרות וכו'...
ממש הרגשתי שאנחנו חברות. סיוי חושבת שהיא מתביישת ממני שכל כך ניסיתי לעזור והיא בסוף התהפכה.
נו מה אני יכולה לעשות.. מבחינתי אם היא תיצור קשר, אני אשמח לקשקש אתה!
אחרי בית הקפה, נסענו לשוק ביפו, לצערנו הכל עמד להסגר ולחלופין המסעדה שרציתי לקחת אליה את סיוי עוד לא נפתחה. המסעדה נקראת "אונזה" והיא ממש מעולה! ממליצה בחום! על הצד היקר טיפה אבל ממש שווה.
התיישבנו במסעדה אחרת והיה די נחמד, המשכנו לדסקס, אני כל כך אוהבת אותה, אחד האנשים המיוחדים שהכרתי!
בשלב מסוים הבנו שכבר די מאוחר, הלכנו לקנות בקבוק מים (הסתבר שמותר להכניס רק בקבוקים סגורים למופע) וחטיפים והלכנו לחפש את התחנה לכיוון פארק הירקון. השעה הייתה כבר די מאוחרת אז מיהרנו..
איפשהו במהלך החיפושים בעודי נוברת במפה וסיוי מנסה להבין לאן ללכת, אנחנו עוברות (יותר נכון רצות) על פני גבר שהוא כנראה מהגר עבודה, אולי סודני או אריתראי בגילנו אולי קצת יותר מבוגר.. אני עם הבקבוק ביד (ליטר וחצי מים שעלו איזה 14 שח!)..
הוא מתחיל להגיד לנו חצי בעברית חצי באנגלית שנביא לו מים..
אני בשבריר שנייה מנסה להבין עם עצמי מה לעשות, הגבר לבוש טוב (לא איזה נזקק מסכן שיושב על הרצפה ומבקש נדבה או משהו), באמצע רחוב מלא חנויות, בשביל להביא לו מים אני צריכה לפתוח את הבקבוק, מה שאומר שאז נצטרך לחפש איפה לקנות מים חדשים ונפספס את האוטובוס, אנחנו ממש ממהרות, מצד שני מסכן, חם ולנו יש כוסות חד פעמיות בתיק כדי למזוג לו... מפה לשם, סיוי מושכת אותי הלאה כי אנחנו ממש מאחרות כבר.
אנחנו רצות בכיוון לא מוגדר ובשלב מסוים רואות את האוטובוס שלנו אבל לא את התחנה..
באוטובוס יושב הבחור הזה, ועושה לנו סימנים עם הידיים.
אני אומרת לסיוי שזאת קרמה ושאם נתפוס את האוטובוס צריך להסביר לו שאנחנו לא יכולות לפתוח את הבקבוק כי אז לא נוכל להשתמש בו למטרה שלשמה הוא נקנה...
אנחנו נכנסות לאוטובוס והוא מתחיל לצעוק עלינו שאנחנו אנשים רעים שלא נתנו לו מים...
אני בהלם, דופק לי הלב, כולי חרטה ובאסה...
סיוי לעומת זאת אומרת לו שהוא חוצפן וממשיכה ללכת. אנחנו מתיישבות. אני ממש בסרטים.. היינו צריכות לתת לו, מסכן וזה.. ואז סיוי שואלת אותי האם אני רואה מדבר סביבי והאם אדם שלבוש טוב, בריא ויכול להרשות לעצמו לנסוע באוטובוס, צריך שניתן לו מים.. אני עדיין לא משתכנעת ומסבירה לה שהתכוונתי למזוג לו לכוס חד"פ. היא צוחקת ואומרת שהוא רצה את כל הבקבוק! אני מתעצבנת כי לא ככה תיארתי לי את הסיטואציה, למה שניתן לו את הכל, באיזו זכות הוא עוד מתעצבן עלינו... מפה לשם, לקח לי זמן לצאת מזה אבל הבנתי שאין לי ככל הנראה סיבה להתבאס על עצמי..
סיוי אמרה שאני טובה מדי ושהצורך שלי לרצות אנשים לא לעניין חחח
אחרי שסיפרתי ל M אגב, הוא אמר שנדמה לו שהחויה הזאת הייתה יותר חזקה מחוית המופע מבחינתי חח
המופע היה.... ואוווווווווווווווווווווווווו!!!
מופעי החימום היו די גרועים ולא קשורים (בעיקר פופ מזרחי שלא הבנתי איך הוא קשור למוסיקה שלה בכלל)
אבל האנרגיות במקום היו מטורפות. מצאנו מקום שהוא יחסית על הגבעה אבל גם לא רחוק נורא... למרות שבסופו
של דבר ראיתי חלק מאוד קטן מהמופע באמת כי מלא הסתירו ומופע בעמידה למישהי 155 זה תמיד אתגר.
המופע היה עשוי כמו מסיבה ענקית וזה היה כייף גדול! רקדנו ושרנו והשתוללנו! היה ממש ממש כייף!
ג'ניפר לופז פשוט מ ד ה י מ ה!!! היא שרה בעצמה ויש לה קול מעולה, החליפה כל שני שירים תלבושות, הביאה איתה מלא רקדנים והיה פשוט אליפות! היא הדליקה את המקום והקהל לא נשאר חייב, כולם רקדו ושרו, היה ממש כייף!!
היא כל כך צנועה ומהממת ואני כבר לא מדברת על איך שהיא נראית ורוקדת, ואווו!
יצאנו בהיי לא נורמלי ואנרגיות מטורפות!
הגעתי רק לקראת 02:00 הבייתה ובכל זאת קמתי ב 08:00 לזומבה, שיהיה ברור כמה אנרגיות עוד נשארו!
היא פשוט השראה שאין לתאר!
אמנם המופע בישראל היה יותר קצר מהמופע בארה"ב עדיין ממש ממש נהננו!
החלטנו לעשות יום כיף בת"א- יפו ולנצל את הצהרים לטיולים ובערב ללכת למופע.
למזלנו מזג האויר היה סביר יחסית וסיוי שגרה בת"א לקחה אותי בתור התחלה לבית קפה חמוד ששם יצא לנו לשבת ולקשקש.. היא סיפרה שדיברה עם מרו מהעבודה הקודמת ושהיא החליטה להשאר (לא מאוד מפתיע אבל קצת מאכזב). הבנתי שהציעו לההעלאה מאוד מאוד יפה ותנאים משופרים. העניין שם שכל עוד הדברים לא כתובים זה פשוט לא קורה ואני מקווה שזה לא המקרה של מרו. היא בחורה תמימה ואני ממש אתבאס אם שוב פעם היא תיפול על אותן השטויות. האמת שניסיתי לכתוב לה אבל היא משום מה לא רוצה כל כך שנהיה בקשר. זה ממש חבל בהתחשב בזה שהשקעתי המון זמן בלנסות לעזור לה לכתוב קורות חיים ולשלוח לה מלא משרות וכו'...
ממש הרגשתי שאנחנו חברות. סיוי חושבת שהיא מתביישת ממני שכל כך ניסיתי לעזור והיא בסוף התהפכה.
נו מה אני יכולה לעשות.. מבחינתי אם היא תיצור קשר, אני אשמח לקשקש אתה!
אחרי בית הקפה, נסענו לשוק ביפו, לצערנו הכל עמד להסגר ולחלופין המסעדה שרציתי לקחת אליה את סיוי עוד לא נפתחה. המסעדה נקראת "אונזה" והיא ממש מעולה! ממליצה בחום! על הצד היקר טיפה אבל ממש שווה.
התיישבנו במסעדה אחרת והיה די נחמד, המשכנו לדסקס, אני כל כך אוהבת אותה, אחד האנשים המיוחדים שהכרתי!
בשלב מסוים הבנו שכבר די מאוחר, הלכנו לקנות בקבוק מים (הסתבר שמותר להכניס רק בקבוקים סגורים למופע) וחטיפים והלכנו לחפש את התחנה לכיוון פארק הירקון. השעה הייתה כבר די מאוחרת אז מיהרנו..
איפשהו במהלך החיפושים בעודי נוברת במפה וסיוי מנסה להבין לאן ללכת, אנחנו עוברות (יותר נכון רצות) על פני גבר שהוא כנראה מהגר עבודה, אולי סודני או אריתראי בגילנו אולי קצת יותר מבוגר.. אני עם הבקבוק ביד (ליטר וחצי מים שעלו איזה 14 שח!)..
הוא מתחיל להגיד לנו חצי בעברית חצי באנגלית שנביא לו מים..
אני בשבריר שנייה מנסה להבין עם עצמי מה לעשות, הגבר לבוש טוב (לא איזה נזקק מסכן שיושב על הרצפה ומבקש נדבה או משהו), באמצע רחוב מלא חנויות, בשביל להביא לו מים אני צריכה לפתוח את הבקבוק, מה שאומר שאז נצטרך לחפש איפה לקנות מים חדשים ונפספס את האוטובוס, אנחנו ממש ממהרות, מצד שני מסכן, חם ולנו יש כוסות חד פעמיות בתיק כדי למזוג לו... מפה לשם, סיוי מושכת אותי הלאה כי אנחנו ממש מאחרות כבר.
אנחנו רצות בכיוון לא מוגדר ובשלב מסוים רואות את האוטובוס שלנו אבל לא את התחנה..
באוטובוס יושב הבחור הזה, ועושה לנו סימנים עם הידיים.
אני אומרת לסיוי שזאת קרמה ושאם נתפוס את האוטובוס צריך להסביר לו שאנחנו לא יכולות לפתוח את הבקבוק כי אז לא נוכל להשתמש בו למטרה שלשמה הוא נקנה...
אנחנו נכנסות לאוטובוס והוא מתחיל לצעוק עלינו שאנחנו אנשים רעים שלא נתנו לו מים...
אני בהלם, דופק לי הלב, כולי חרטה ובאסה...
סיוי לעומת זאת אומרת לו שהוא חוצפן וממשיכה ללכת. אנחנו מתיישבות. אני ממש בסרטים.. היינו צריכות לתת לו, מסכן וזה.. ואז סיוי שואלת אותי האם אני רואה מדבר סביבי והאם אדם שלבוש טוב, בריא ויכול להרשות לעצמו לנסוע באוטובוס, צריך שניתן לו מים.. אני עדיין לא משתכנעת ומסבירה לה שהתכוונתי למזוג לו לכוס חד"פ. היא צוחקת ואומרת שהוא רצה את כל הבקבוק! אני מתעצבנת כי לא ככה תיארתי לי את הסיטואציה, למה שניתן לו את הכל, באיזו זכות הוא עוד מתעצבן עלינו... מפה לשם, לקח לי זמן לצאת מזה אבל הבנתי שאין לי ככל הנראה סיבה להתבאס על עצמי..
סיוי אמרה שאני טובה מדי ושהצורך שלי לרצות אנשים לא לעניין חחח
אחרי שסיפרתי ל M אגב, הוא אמר שנדמה לו שהחויה הזאת הייתה יותר חזקה מחוית המופע מבחינתי חח
המופע היה.... ואוווווווווווווווווווווווווו!!!
מופעי החימום היו די גרועים ולא קשורים (בעיקר פופ מזרחי שלא הבנתי איך הוא קשור למוסיקה שלה בכלל)
אבל האנרגיות במקום היו מטורפות. מצאנו מקום שהוא יחסית על הגבעה אבל גם לא רחוק נורא... למרות שבסופו
של דבר ראיתי חלק מאוד קטן מהמופע באמת כי מלא הסתירו ומופע בעמידה למישהי 155 זה תמיד אתגר.
המופע היה עשוי כמו מסיבה ענקית וזה היה כייף גדול! רקדנו ושרנו והשתוללנו! היה ממש ממש כייף!
ג'ניפר לופז פשוט מ ד ה י מ ה!!! היא שרה בעצמה ויש לה קול מעולה, החליפה כל שני שירים תלבושות, הביאה איתה מלא רקדנים והיה פשוט אליפות! היא הדליקה את המקום והקהל לא נשאר חייב, כולם רקדו ושרו, היה ממש כייף!!
היא כל כך צנועה ומהממת ואני כבר לא מדברת על איך שהיא נראית ורוקדת, ואווו!
יצאנו בהיי לא נורמלי ואנרגיות מטורפות!
הגעתי רק לקראת 02:00 הבייתה ובכל זאת קמתי ב 08:00 לזומבה, שיהיה ברור כמה אנרגיות עוד נשארו!
היא פשוט השראה שאין לתאר!
אמנם המופע בישראל היה יותר קצר מהמופע בארה"ב עדיין ממש ממש נהננו!
העדכונים הם בנושא הקבוע, פוריות וטיפולים...
אתמול היינו בביה"ח החדש. החלטנו לעזוב את הקודם מהרבה סיבות ויש לי תחושה שעשינו בשכל.
הגענו לקראת 09:30 לביה"ח, נכנסנו למזכירה שהסבירה לנו דברים כללים ואמרה מה הולך להיות. משם קרא לנו להיכנס הרופא (זה המומחה שהלכנו אליו בצורה פרטית, הוא מנהל המחלקה שם ואמנם ברפואה הציבורית מטפל בך מי שנמצא במקום, הוא ביקש שניכנס אליו ולא לרופא השני שהיה שם). הוא היה ממש ממש חמוד! מזכיר לי את סבא שלי ז"ל. הוא כבר המון שנים בתחום והוא ממש נחמד שמסתבר שזה לא מובן מאליו. הוא זכר אותנו מהפגישה שזה היה בהחלט נחמד כי לא ציפיתי שיזכור... רשם את כל הפרטים ועשה לנו פתיחת תיק, עיין שוב בצילום רחם ושאל שאלות. הסביר לי מה הוא חושב שנעשה ואיזה פרוטוקול אני מקבלת (פרוטוקול זאת תכנית לסבב, סבב כולל מתן זריקות ומעכב ואז שאיבה והחזרות). הצעתי שנתחיל ממינון יותר נמוך כי אני מגיבה חזק והעדפתי לעלות בכמות מאשר לרדת, אומרים שלרדת מזיק לביציות.. הוא לא התנגד כי התלבט בין שני מינונים ואני הייתי ממש החלטית.. הוא גם אמר שאנחנו באופן ודאי נעשה איקסי (החדרה יזומה של הזרע לביצית) או שאם יהיו הרבה ביציות אז חצי חצי. אני סה"כ חושבת שזה נכון אף על פי שאני פחות אוהבת את חוסר הברירה הטבעית בסיפור...
לאחר מכן הוא בדק אותי (משהו שלא עשו בכלל בביה"ח השני) ושלח אותנו לאחות. האחות הייתה גם סופר מקצועית, עיינה בכל הפרטים, הסבירה לנו מ א-ת למרות שאנחנו יודעת את הדברים, הדגימה ועשתה לי ממש מבחן עם הזריקות (לחשוב שבביה"ח השני בכלל לא הסבירו לי מה ואיך לעשות!). עשתה לי בדיקות גובה, משקל, לחץ דם, דופק, חום..
הראתה לנו את המחלקה והסבירה מה קורה איפה...
ההלם שאחז אותי כאשר עליתי על המשקל... מסתבר שאני בעודף משקל! אמנם ממש טיפה אבל עדיין הייתי בהלם! חשבתי שאני במקסימום 4 ק"ג פחות ממה שהראה המשקל. ואו...
רגע הזוי.. היום כבר התקשתי לקבוע תור לדיאטנית אחרי שאתמול הייתי בזומבה..
העניין הוא שהאימונים פעמיים בשבוע רק ובשאר הזמן אני משתדלת לעשות תרגילים בבית, מסתבר שזה לא ממש עוזר. ניסיתי להאשים את ההורמונים הארורים אבל כתוב שהם מקסימום יכולים להגביר תיאבון אבל הם בעצמם לא מזניקים פתאום את המשקל...
בקיצור מה שצריך זה לסגור פה והפוך ולהתנהל הפוך מחישובים כלכליים, להוציא יותר ממה שמכניסים. הרבה יותר!
זו בהחלט הייתה מכה מתחת לחגורה, ראיתי שעליתי אבל לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך. בחיים לא עשיתי דיאטות או ששמרתי ועכשיו אני מבינה שאין מנוס.
מפה לשם... סקר שוק לגבי שעוני כושר ומשקלים דיגיטליים....
ואם נחזור ליחידת ההפריה החוץ גופית, הם עשו עלינו רושם ממש טוב ואהבנו את המשפחתיות והגישה האיכפתית, ממש ההיפך מביה"ח הקודם ששם זה כמו מפעל...
אני מקווה שזה ילך טוב, בתרחיש הכי אופטימי הצלחנו לבד ולא נצטרך בכלל להתחיל אבל אם כן, עדיין לפחות אני מרגישה שאנחנו בידיים טובות כנראה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה