שבוע שאני בבית, חולה, M יצא מגדרו שיהיה לי נחמד וכייף, עשה קניות, בישל, טיפל, אפילו קנה פרחים...
אבל עדיין רב היום אני לבד ובין אם ארצה או לא המבט פונה החוצה והאפור מחזיר לי חיוץ קריר ומדכא.
אתמול הייתי מוטרדת ממיליון דברים אני מוטרדת מהקליפ שרציתי להכין לכבוד יום ההולדת של חמתי ושל דוד שלי כי זו התעסקות ואם יצא ואולי אנשים לא יזרמו...
אני מוטרדת מזה שהבית מבולגן ושאין לי שום רצון לסדר אותו למרות שאני לא יכולה לראות אותו ככה.
אני מוטרדת משאלות ששואלים בראיונות עבודה כי איך אני מסבירה את חוסר המעש שלי בשנים האחרונות
ומה יהיה אם ישאלו אותי על ילדים, הריון וכו'.. הרי אין לי מה לענות!
אני מוטרדת מלהיכנס להריון, גם ככה כבר החלטנו שחצי שנה אנחנו לא מתעסקים בזה ואז כשנחזור מהטיול,
להתחיל הזרעות או לחכות לארץ כי אני מוטרדת מלעשות את זה פה..
ומה עם הבדיקות שהם עושים פה!? אני מוטרדת מצילום הרחם כאן כי עושים אותו כמו לפני מיליון שנה ולא כמו בארץ...
אבל אם לעשות הזרעות פה וזה יצליח אז אני ארצה ישר לחזור ואז לא יהיה לנו איך לממן את עצמינו שם כי M עוד לא מצא עבודה ומי בדיוק יעסיק אותי עם כרס כאשר מותר לפטר עובדת חדשה בהריון כל עוד היא לא עבדה במקום חצי שנה...
וגם כל המערב עם כל הדברים ולסדר לנו בית בלי שיש לנו בכלל מכשירי חשמל או אפילו ספה שם....
אבל מצד שני אם נחכה עם הטיפולים פה לא ברור בכלל מתי נחזור לארץ... ומה אני אחכה ואז אתחיל טיפולים שם? אבל איך זה יעבוד במקביל לחיפושי עבודה ומי יקח אותי בכלל לעבודה כשאני כבר 3 שנים מנותקת מהשוק ואין לי מושג????
ואם אכנס להריון לעבור שוב את כל הבדיקות והפחדים ואם משהו משתבש ואז צריך עוד בדיקות ואני לא סומכת על הרופאים פה!
ואז אם זה קורה בארץ גם יש מלא מקרים שככה וככה... ואיך זה בכלל עובד אצל אנשים!?
ואם זה יגיע למעמד לידה איך זה בכלל יעבור ואיך נחיה ממשכורת אחת ובלי אפילו ביטוח לאומי 3 חודשים?
ואז גנים פרטיים ומי יכול לממן את זה בכלל...
ומי יקח אותי לעבודה עם תינוק/ת בבית?! יתחילו לשאול אותי במה התעסקתי 3 שנים ואני אפילו לא אוכל להגיד שבלעשות ילדים כי גם זה לא בדיוק נכון וישאלו איך אני אסתדר בעבודה עם תינוק בבית!?
ואז מתחילה בטלויזיה התכנית על תאונות ביתיות ואני מוטרדת מזה ש M עסוק במיליון דברים בראש ואם חלילה ישכח?
ואם לא נשים לב למשהו? ואם לא נהיה מספיק ערניים או אחראיים!?
ואני אפילו לא ראיתי בכלל את התכנית כי פחדתי אבל אם הייתי רואה אז מעבר לפחדים שרצו לי בראש במהלך הלילה הייתי רואה גם את האפשרויות הנוראיות והבלתי נגמרות..
ואיך בכלל אנשים מביאים ילדים!? הרי יש מחלות ומלחמות וכבישים וחום וטירוף והכל יכול לקרות?!
ואני כבר לא מדברת על הגיל שלנו ושל ההורים שלנו!
עד שהתור הגיע אלי היה דור חדש נולד בהפרש של 20 שנים ואני דפקתי את הסדר ועכשיו לילדים שלי לא בטוח שיהיו סבא וסבתא רבא שהם בכלל יזכרו?! ההורים שלי היו סבא וסבתא מבוגרים? איך כל זה יעבוד!?
אנחנו נהיה הורים זקנים!?
ובכלל אחרי הכתבה על בתי האבות איך נסתדר? זה לא שאי פעם חשבתי שנעביר אי פעם מישהו לבית אבות אבל אם אין ברירה הרי אני לא מסוגלת לקחת על עצמי חטא שכזה, אני רוצה לדאוג לאהובים שלי שיחיו בכבוד כל ימי חיהם וזו אחריות שלי!
ובכלל סבתא שלי חוגגת 80 ואולי זאת פעם אחרונה שאראה אותה כשאבע עכשיו!?
איך היא תמישך לתפקד? איך אני? והיא לא מוכנה לעבור לישראל ואם היא מרגישה פחות טוב איך זה יעבוד?
ואני כבר לא מדברת על זה שאולי בכלל לא תכיר את הנינים שלה!
ובכלל הסבים וסבתות שלי מתחילים להיות מבוגרים, חוצים את גיל 80 המפחיד ואם הם יתחילו ללכת לי פתאום?
איך אני אחיה בלעדיהם?
וככה כל הלילה, סבב בלתי נמר של פחדים ותיאוריות וטירוף וזה חוץ מהשיעול שתקף אותי לחצי לילה מתוך שינה.
התעוררתי ב 13:00 בצהרים.
עדיין לא טוב לי...
זה מין לופ כזה: פחדים -> מחלה -> פחדים ...
השבמחקהתשובה לפחדים היא די פשוטה: תתחילי לסמוך עליך. עליכם, כצוות. אם תאמיני שאתם מוכשרים, חזקים, יצירתיים ויכולים - אז כל התסריטים הופכים להיות סתם אופטימיזציות. אם את יודעת מה את שווה ויכולה - כל היתר יסתדר בעזרת הכשרון והיצירתיות. באמת.
הבעיה שזה לא שאני לא סומכת עלי ועלינו אלא על כל הדברים שהם לא בידינו ולא נתונים להחלטתנו. אני כבר יודעת שלא משנה מה נחליט ומה נרצה דברים יקרו איך שהם יראו ואין לנו שום שליטה... זה מה שמפריד אותי...
השבמחקההיפך... אין לנו שליטה על הרבה דברים בחיים, אבל אפשר להסתכל על זה בתור החלק המעניין, המרתק. ואם את סומכת עליכם - אז תסתדרו בכל מצב!
השבמחקאי וודאות לא כל כך מרתקת אותי כמו שהיא משתקת אותי ואני כבר לא בטוחה שאני סומכת עלינו שנסתדר בכל מצב שיזרק עלינו, עובדה אנחנו בקושי צולחים את זה ומצבנו לא כזה גרוע...
השבמחק