היום אפור גשום ודכאוני ורגשות האשם על כך שאני לא נזכרת בתדירות גבוהה יותר מציפים את הראש והלב.
קראו לו בוריס והוא היה אדיר!
היה לו חוש הומור לא מהעולם הזה ועקשנות לא מהעולם הזה אבל הכי אני זוכרת כמה הוא אהב אותי.
אני הנכדה הבכורה והוא חי ונשם את החיים שלי אף על פי שהוא וסבתא נשארו לחיות במוסקבה ואנחנו עברנו.
כשעברנו הייתי בת 6 ואני מניחה שהדחקתי כל חיי את המרחק וההבנה שאני לא אוכל לראות אותם הרבה, מה גם שהם לא רצו כל כך לבוא לבקר וביקרו פעמים ספורות בארץ, אנחנו היינו נוסעים אחת לכמה שנים אבל אבא השתדל כל שנה. אבא עד היום מרגיש אשם שעזב אותם לבד אבל הם אלו שהתעקשו להשאר אז ככה זה.
סבא לא דיבר איתו 3 שנים תמימות אבל מה יכל לעשות זה היה או הם או אני ואמא והוא בחר בנו.
הם עקשנים סבא וסבתא אתאיסטים, קומוניסטים, בטוחים, גאים ועקשנים.
סבא היה אדם לא פשוט באופיו אבל איתי הוא תמיד היה חמאה, היינו מקשקשים כל יום שישי בטלפון
זה אחרי שהשיחות הפכו להיות יחסית זולות ואבא היה מכריח אותי בכל יום שישי וחג ללא יוצא מהכלל להתקשר ולשמור על קשר. סבא תמיד היה מעודכן במה שקורה בחיי אני אדם פתוח ותמיד דיברנו על הכל.
לפני שהשיחות התאפשרו היינו מתכתבים וככה הייתי מתרגלת את הרוסית שלי הן מבחינת הכתיבה והן ההבנה.
היינו מקבלים כל חודש מכתב אחד שסבתא כותבת לכולם ואחד בשבילי מסבא זה היה הטקס אבא היה מתעצבן
"נו מה את לא רוצה לשמוע מה סבא וסבתא כתבו???" ומושיב אותי ומקריא לי בין אם היה לי חשק/זמן ובין אם לא.
המכתבים של סבא תמיד היו מעניינים הוא היה מספר על דברים ששמע שיכולים לעניין אותי כמו להקות שונות ומספר מה קורה ב "דצ'ה" שזה בית הקיץ שהיה להם בכפר שכוח אל באוקראינה (גם לנו היה כזה ליד מוסקבה זה היה כייף גדול!). היה מספר מה הוא מגדל ומה הם אספו השנה ואיך השכנים ואיזה חיות משק יש להם ומגיב כמובן על מה שכתבתי לו אני.
אפילו כשפעם הוא נפל ויד ימין לא תפקדה כמו שצריך הוא למד לכתוב ביד שמאל במיוחד כדי שיוכל לכתוב לי מכתבים, הוא לא היה מסכים שסבתא תכתוב לי כי זה היה משהו אישי שלנו ואף על פי שגם עם היד הטובה לא הייתי מבינה מה הוא כותב תמיד ניסיתי...
לאחי הקטן הוא גם כתב הוא היה קורא לו מישוטקה (שם חיבה למישה) אבל לנו היה קשר מיוחד באמת.
הייתי מספרת לו על החברים שלי על החבר ובהמשך גם על בעלי, הוא לא היה מבין למה הוא לא מציע לי כבר ולמה הוא מחכה...
אולי גם קצת כעס עליו מי יודע אבל בגדול לדעתי הם חיבבו אותו בלי להכיר כי ידעו שהוא גורם לי אושר וזה מה שחשוב. סבא וסבתא היו כימאים והייתה להם מעבדה ולכן העיסוק של בעלי קרוב לליבם, גם היום סבתא שלי מתעניינת לגבי פרסומים וכו'...
לפני 5 שנים גילו אצלו סרטן ריאות ומאז התחיל הסיוט, מאז שסיפרו לו (דבר מיותר לחלוטין בעיני) הוא התהפך,
ההומור הפך לשחור והוא ויתר על עצמו, זה בתוספת התרופות הנוראיות שהיה מקבל אמנם משכו אותו עוד איזו שנה אבל זו הייתה שנה של סבל ואני לא יודעת אם זה היה נכון לעשות.
נסענו כל המשפחה כולל בעלי שאז עוד טרם הציע לי אליהם אבל קצת התבאסתי מהמפגש כי הם לראשונה הכירו את בעלי ולא הייתה כימיה יתרה מהרבה סיבות אני מניחה גם אולי כי הוא משך זמן (מהסיבות שלו) וגם כי אני הנכדה הבכורה האהובה וגם כמובן המחלה שהשפיעה.
בעלי אותה תקופה גילה שיש לו חרדות אחרי שני התקפים ורק התחיל לטפל בנושא אז זו בטח לא הייתה תקופה מתאימה להצעות נישואין...
בכל מקרה אני מקווה שסבא רואה ויודע כמה טוב לנו יחד ושהרושם שהוא קיבל היה מוטעה וקשור למצב הבריאותי שלו והנפשי הרגיש של בעלי לאותה תקופה.
השיחות שלנו תמיד היו מתחילות מ"מה נשמע" מצידי ותשובה "хорошо идут дела голова пока цела"
זה לקוח מסיפור ילדים ובתרגום חופשי "הכל הולך בסדר הראש עדיין שלם" (בעברית זה לא נשמע משהו אבל זה חמוד)...
אני עדיין יכולה לשמוע אותו אומר את זה כי היה לו קול מאוד גבוה ומיוחד וצחוק מצחיק והומור משובח!
הוא היה אדם חד ושנון, איש שיחה מרתק ודעתן מאוד ואני בהחלט מתגעגעת אליו, לא היה לנו מספיק זמן יחד.
הוא אהב אותי מאוד והייתי חשובה לו מאוד ואני מתגעגעת מאוד.
בשבועות לפני 8 שנים נפטרה גם סבתא רבה שלי מצד אמא היא הייתה הסבתא שלנו שבסלון :)
כאשר סבא רבה שלי נפטר ההורים החליטו לקחת אותה לחיות אתנו כדי שנוכל לעזור, החלטה שהיו לה אמנם המון השלכות אבל אני חייבת לציין שזו החלטה מאוד נדיבה ומדהימה מצד ההורים שלי מה גם שבדיוק אחי הקטן נולד.
וככה עברנו היה סלון את החדר שלי את החדר של ההורים שלי עם אחי התינוק ואת החדר של סבתא רבה.
היא הייתה אישה שאני לא יודעת איך לתאר, בטח לא במילה אחת.
היה לה ואחד אופי, לא פשוטה בכלל אבל היו אתה לא מעט צחוקים ואיך שהייתה שרה...
כשהייתה בת 3 הרגו את ההורים שלה ואיזו בת משפחה אימצה אותה, היא פגשה את סבא רבה שלי שאחי קרוי על שמו הוא היה טבח במלחמת העולם השניה וגם איש מאוד מיוחד, טוב לב עם חיוך שלא שוכחים וקול שירה מדהים!
היא הייתה עושה לו חיים קשים קצת כמו שוש פוליאקוב כזאת אבל עם קריצה שובבה.
היא הייתה שחקנית! הייתה עושה ביה"ס לכולם ובמהלך איזו הצגה שהייתה עושה אפשר היה לקלוט איזו קריצה :)
סבא היה מבשל ומנקה והיא הייתה מלכת הבית ועוד הייתה מעיזה להגיד לו שמה שהוא בישל לא טעים והוא היה מבשל לה משהו אחר.
זה היה בית של צחוק חברים, וודקה קצת קללות בשביל הקטע המון שירים ושמחה.
הם חגגו חגים יהודים והכינו מאכלים יהודים וגם דיברו ושרו ביידיש שדווקא היום אולי אפילו הייתי מבינה.
סבא רבא היה חזן בבית הכנסת במוסקבה וכל זכרונות הילדות שלי כוללים את השירים של האחיות ברי ביידיש בקול המיוחד של סבתא רבה וסבתא שלי. היא גידלה אותי באהבה אינסופית הסיפור הכי זכור היה כשאני בתור ילדה בלעתי מגנט (שהיה בתוך בקבוק של בובה וככה היה נצמד אליה לפה נו בובות סוביטיות...) והיא נאלצה לחטט ב &*$#% שלי והשמחה הייתה גדולה כשמצאה ולא היה צריך לנתח אותי :)
היא הייתה מסוגלת גם להוריד איזו קללה עסיסית ככה ואז הייתה מסתכלת עלי במבט שובב שלא אעיז לחזור על זה
וקללות ביידיש זה משהו מיוחד שיהיה ברור!
היה לה הומר משהו לא מהעולם הזה! :)
היו לנו התקלויות כי איך לא כשאני טינג'רית זועמת והיא אישה מבוגרת וכל זה בבית קטן אחד אבל לא הייתה מצטערת ממני כשזה היה קורה.
אבא שלי עשה חיל בטיפול בה, כזה הוא אבא שלי משפחה זה הכל (כמה שסבתא שלי מצד אמא לא תירד עליו ;))
יש לו את החסרונות שלו אבל למי אין אם ככה...
אני חושבת שהייתה לו חיבה יתרה לסבא וסבתא רבה מצד אמא כי הם קיבלו אותו למשפחה בחום גדול כאשר
אמא הביאה אותו הביתה (טוב הייתה לו חזות של ילד יהודי טוב :))
אז היא הייתה זמרת ושחקנית הא וחשבת הייתה להם חנות והיא הייתה עושה חשבון שאלוהים ישמור וחבל שאני לא קיבלתי אפילו קמצוץ מהראש המתמטי שלה אף על פי שבקושי למדה בביה"ס...
סבתא שלי מצד אמא קיבלה את הקול שלה וכשסבתא רבה נאלצה לעבור לבית אבות כשכבר לא הצלחנו לטפל בה, בחגים, היא וסבתא היו שרות ואני הייתי מנגבת דמעות של התרגשות כי אי אפשר היה אחרת.
הייתי מספרת לה עם מי אני יוצאת ואפילו על בעלי הספיקה לשמוע ולחוות דעה, היא הייתה מהסבתות המגניבות שיורידו איתך איזו כוסית וודקה בשביל הקטע ואהבתי אותה וגם היא חסרה לי.
Barry Sisters - Chiribim Chiribom
שיר שהתנגן מייד בתום החופה שלי :) (על אף הרב הרפורמי!)
וכמובן השיר שהיה גומר אותי כל פעם מחדש והייתי מתחילה ליבב (ועד היום....)
זכרונות נפלאים. אני מודה שכיום כסבתא בעצמי אני חושבת המון על סבתא שלי, שהיתה דמות מרכזית ביותר בחיי. לסבא-תא יש תפקיד משמעותי מאוד, וכמו שסיפרת זה יכול להיות קשר לעבר אבל גם למלא תפקיד בהווה. נהדר שאלה הזכרונות שלך מהם, וצריך לזכור את זה כשיהיו לך ילדים על התפקיד שההורים שלכם ימלאו בחיים של הילדים.
השבמחקללא ספק התפקיד של הקרובים שלנו בחיינו מאוד משמעותי ואני כל יום מחדש מבינה שמשפחה זה הכל
השבמחק