על ציפיה, סיוטים ושאר ירקות

שבועות מרתקים עוברים עלינו הכל כל כך חדש ומדהים, כל פעם מגלים משהו קטן ועוד משהו קטן וזה מסע מרתק.
אנחנו כבר שבוע 8 שזה בעצם כמעט חודשיים וחצי (!!!) ובסוף השבוע יש לנו תור לאולטרסאונד אמיתי ראשון,
אנחנו מאוווד מתרגשים במיוחד לאור העובדה שאין יותר מדי סימנים פיזיים עדיין והכל מרגיש מאוד בערפל.
אני בטוחה שאחרי שנזכה לראות את העוברונצ'יק פעם ראשונה אנחנו נתחיל להפנים באמת את הדברים.
השבוע הופיעה לי באפליקציה יד פיצפונת מה שאומר שאנחנו כבר בשלב טיפונת יותר מתקדם ואין מבסוטים מאתנו!
אנחנו אפילו עוד לא החלטנו על איך לקרוא לבוטן/שעועית/עוגייה הקטנה הזו בשלב הזה...
האמת ש(טפו טפו טפו) התמזל מזלי בינתיים לפחות ואני ממש מרגישה סבבה אבל יש תסמין אחד שקצת מחרפן אותי ואלו הסיוטים... 
זה לא בכל לילה למרות שכן אני חולמת הרבה יותר מבעבר אבל כשכבר יש סיוט זה בכל הכוח.
אני חולמת את הפחדים הכי גדולים ומתעוררת שטופת זיעה וחסרת נשימה...
יש כל כך הרבה דברים מטרידים ופחדים שאני לא יודעת איך להשתלט על זה או לגרום לזה להעלם.
אני מקווה שחלום זה רק חלום ולא נותנת לעצמי לשקוע בזה אבל כן ברור שיש איזשהו לחץ סביב זה.
קראתי שזו הדרך של הגוף שלנו להתמודד עם אפשרויות שונות של מקרים ומעין לעבור אותם בחלום ואז כבר לא לחוות טראומה.  אני ממש מקווה שזה יעבור כי זה מאוד מתיש.
חוץ מזה התחיל פה חורף של ממש ושווקי הקריסמס נפתחו במלוא הדרם, העיר קבלה צבעים חדשים והכל מאוד חגיגי ומרגש. חברים שלנו מגיעים להתארח אצלינו שבוע ואני ממש מקווה שיהיה נחמד ושהם לא יעלו עלינו בינתיים כי עוד מוקדם קצת. התכנון שלי הוא לספר אחרי השקיפות העורפית שאני מקווה שתעבור בשלום ושהכל יהיה בסדר. לפני שכל הקסם הזה התרחש חשבתי שאני ממש רוצה שתהיה לנו בת ראשונה (אני עדיין רוצה) אבל הבנתי עכשיו שמה שבאמת מעניין אותי שיצא/תיצא בריא/ה ושלם/ה ושהכל יעבור בשלום כל השאר בונוס העיקר הבריאות! בחוץ הרוח מנשבת ואני הבטחתי שאלך לטייל כי הברזתי מהלימודים אז לפחות זה, בעלי התעורר היום באיזה 4 בבוקר וגם אני התעוררת, הלכתי עשיתי פיפי לקחתי תרפה כי הייתי בטוחה שאיזה 7 ואז קלטתי את השעה והבנתי שאין מצב שאני נרדמת... מפה לשם התעוררנו ב 10...
אז כדי לא להרגיש פדלאה לחלוטין אצא לי לטייל לכפור אשאף אוויר נקי ואחשוב חיובי :)
שבוע מקסים לכולם!