האמת שבהתחלה אמרנו לעצמינו למה זה טוב בכלל ואולי נוותר ואז הסתכלנו באינטרנט וגילינו שזה דווקא יכול להיות מאוד מעניין.
הקצבנו לעצמינו 3 ימים שלמים וכיוון שגם ככה בזבזנו הרבה על הטיסות לבנגקוק החלטנו לנסוע בסירה ואז באוטובוס.
אז מקוטאו נוסעים לצ'ומפון שזה משהו כמו שעה וחצי נסיעה בסירה עם מזגן והכל וזה מאוד נוח, בצ'ומפון מתחלקים לאוטובוסים.
אנחנו קנינו אחד קצת יותר יקר ולא צ'יקן באס כי בכל זאת נסיעה ארוכה וגם שמענו שבצ'יקן באס יש מלה שודים.
אז יצא לנו הסירה עם האוטובוס 220 ש"ח לשנינו, ממש זול.
האוטובוס היה מאוד נוח עם מזגן והכל, זו נסיעה של 8 שעות עם עצירה אחת בשוק נחמד ששם טעמנו לראשונה את הקינוח הכי טעים בתאילנד שמאותו רגע לא הפסקתי לאכול. מדובר בפירות לא בשלים כמו מנגו, גויאבה (לא מסריח כלל) ועוד דברים טרופיים במצב קשה עדיין אבל כבר די מתוקים וליד זה יש תבלין שבתוכו טובלים.
מדובר במיקס של סוכר, מלח וצ'ילי וזה פשוט נהדר!!! (לאחר פשפוש באינטרנט זה נקרא Prik glua וזה לפי מתכון אחד 2 כפות מכל אחד מהמרכיבים ולפי מתכון אחר 2 כפות סוכר, כפית אבקת צ'ילי או cayenne pepper ו 1-2 כפות מלח ים תלוי במה אתם אוהבים יותר).
בכל מקרה זה ממש מעדן! לימים התחלנו להשתמש במיקס הזה כציפוי לכוסות כשמכינים מרגריטות!).
אז לאחר 8 שעות הגענו לבנגקוק סופסוף, איך שיצאנו מהאוטובוס התנפלו עלינו נהגי מוניות אבל כבר הוזהרנו מראש שלא לקחת.
התרחקנו כמה מטרים ועצרנו מונית עם נהג שנראה מבוגר ואמין (ונחמד) ושאלנו אותו Miter?
אמרו לנו לעולם לא לקבוע שם מחיר מראש אלא רק מונה וכך היה.
הבעיה הייתה שהוא לא יודע מילה באנגלית והכתובת של המלון כתובה באנלית וככה הוא עצר כל כמה מטרים ורץ עם הטלפון שלי לשאול עוברי אורח, הרגשנו ממש כמו במירוץ למיליון!
בשלב מסוים עצר לידינו נהג אופנוע ממש מפחיד עם עוד בחור צעיר ושאל מה אנחנו צריכים נהג המונית מסר לו בסבבה את הנייד שלי, אני כבר לגמרי ובשיא הרצינות נפרדתי ממנו בלב, אמרתי שאת רב הגיבויים עשיתי ושזה לא בריא להקשר לדברים גשמיים ושיהיה בסדר, ממש למרבה הפלא האופנוען לא רק שעזר לנו אלא גם החזיר את הטלפון!
הנהג עצר במקום אסור ו M שכמובן לא הכין את הכסף מראש יצא להוציא תיקים ואני בשיא הלחץ מנסה לשלם כי הוא עומד במקום אסור.
אז היה לנו 100 או 1000 באט והיינו צריכים לשלם 107 ועוד רציתי לתת לו טיפ, מפה לשם M נתן 100 ואני פשוט הפכתי את הארנק ושפכתי לידי הנהג ההמום את כל המטבעות שהיו שם, אין לי מושג כמה היה שם אפילו חחחחח
(אני פחות טובה תחת לחץ חחחח)
קיבלנו חדר די מעופש ומסריח במלון שנמצא ממש במרכז הקניות ובמקום מרכזי בעיר.
היינו כל כך גמורים שפשוט נכנסנו למקלחת הקרה ולא התלוננו.
היינו גמורים מרעב וירדנו לחפש מקום לאכול, כיוון שהיה כבר כמעט 23 בלילה הכל נראה מאוד מלחיץ ודי סגור.
בסוף חזרנו לאיזור שליד המלון ונכנסנו למסעדת דגים ענקית ומוארת. M אכל טום יאם שהוגש לו על מין משהו כמו פונדו עם אש חיה ואני כהרגלי עוף בשמן עמוק. בשלב מסוים נכנס אופנוע למסעדה וחצה אותה, לאחר מכן ראינו את אחד המארחים רודף אחרי צפרדע ענקית שקיפצה בין השולחנות ותיארנו לעצמינו שאם יתפוס אותה היא תגמור במרק כלשהו...
היה בהחלט משעשע אבל היינו כבר לחלוטין גמורים.
בבוקר ירדנו לארוחת בוקר שהייתה דווקא סבבה ולאחר מכן אמרנו שננסה להחליף חדר, מקסימום...
תוך שנייה נתנו לנו חדר מהמם וממש סקסי (מפוצץ מראות ומיטה לחלון ממש משהו טוב בלי בכלל ויכוחים (לא שהתכוונו להתווכח).
אז כן יכולה להמליץ על מלון Tango Vibrant Living Place Hotel החדר המגעיל היה 610 והממש שווה 808!
בכל מקרה ביום הראשון החלטנו על שופינג כי זה מה שעושים בבנקוק :)
הלכנו לשוק בגדים ענקי ואז לקניון בגדים ענקי שנראה כמו שוק ומלא דוכנים ודווקא קנינו שם שטויות ובערב הלכנו
לסיאם הקניון הענקי ביותר ביקום שמורכז מאיזה 6 קניונים ומשתרע על שטח עצום ממש!
כשנכנסנו הבנתי שאני לא הולכת לקנות שם כלום הכל היה יוקרתי ביותר ולי יש קטע שאם יש יותר מדי אני לא יכולה כלום כי אני מרגישה שאני לא מצליחה להקיף את הכל וזה לא מתקבל על הדעת...
אז אפילו נכנסתי לפאקינג ספורה אהובתי הסתובבתי ויצאתי כלעומת שבאתי.
בכניסה לקניון הענקי יש שוק אוכל גדול שהיה ממש נחמד והחלטנו לאכול שם.
אני לקחתי פאד תאי עם עוף שמישהי הכינה לי במקום ולמרות שביקשתי מעט צ'ילי גמרה אותי אבל היה טעים.
ממש ליד השוק והקניון שמו מקדשים קטנים וממש יפים, אני מצטערת מראש על הבורות אבל אשים תמונות כי אני לא ממש יודעת מי היו שם, האלה עם הראש של הפיל ובודהה לדעתי אבל אני לא סגורה על מה כל אחד חולש.
לאחר מכן החלטנו לנסות את ה sky train שזו רכבת שכדי לחסוך את הפקקים (ויש טירוף בבנקוק) נוסעת מעל העיר.
כנראה שהיה זמן שיא כי היינו כלללל כך דחוסים שחשבתי שאני נחנקת!
לאחר מכן עלינו על טקסי בואוט ולא של תיירים אפילו חחחח ונסענו לצד האחר של העיר, היה מאוד יפה וזול בטירוף.
בשלב מסוים מצאנו את עצמינו באיזור לא מוכר בחושך, היה קצת מלחיץ אבל לבסוף אחרי הליכה ארוכה מאוד מצאנו את הקוואסאן שזה מקום סופר מתוייר, יש שם בית חב"ד וכתוביות בעברית אפילו. לא אהבתי את האיזור כי כל הזמן מנסים לדחוף לך משהו מטומטם אבל ישבנו בכמה ברים וסה"כ היה נחמד.
בוקר למחרת החלטנו שנעשה משהו יותר חיוני וזרמנו לכיוון ה Wat pho שזה מקום מהמם של מקדשי בודהה.
ואז התחיל מבול מטורף.... שתבינו היה חום אימים, בלי אויר לנשימה בכלל ואז מבול ולא מפסיק...
הקטע שהמקדשים הם בשטח פתוח וזה יותר לטייל בחוץ מאשר בפנים, איכשהו הצלחנו לעבור ולראות את הכל והיה ממש נהדר, מאוד מעניין ומומלץ!
לאחר מכן החלטנו ללכת לראות את ארמון המלך (המלך הנערץ שלהם מת לפני כמעט שנה וכיוון שהוא מלך 70 שנה ומאוד אהבו אותו, מותו מאוד מורגש, בכל מקום יש סימני אבל, פסלים תמונות ומה לא. קראנו עליו קצת והוא אכן עשה המון עבור פיתוח המדינה.
הוא גם היה האיש הכי עשיר בעולם אבל מילא, הבן שלו גם עשיר וגם נשמע מושחט ונרקיסיסט אז לא יודעת מה יהיה על המדינה...
אז הגענו לארמון, בדרך רואים אלפי אנשים לובשי שחורים, כנראה שאלו מין ימי כייף של חברות שונות בארמון...
כשנכנסנו ישר צדו את M ואמרו לו שאמנם הג'ינס שלו ארוך אבל יש בו קצת חורים וזה לא מכובד (העיקר בשביל
בודהה זה היה מספיק מכובד...). M המסכן נאלץ לקנות מכנס מכוער ב 200 באט כדי ללבוש אותו מעל הג'ינס בחום של 35 מעלות ו 100% לחות, לצעוד כמה מטרים ולגלות שכניסה עולה 500 באט לאדם (!!!!!!) בשלב הזה הוא נשבר, הרגיש מרומה ועזבנו!
המשכנו לקוואסאן שכבר שם קרוב אבל לא היה לנו יותר מדי מצב רוח וגם הרגליים שלי היו רטובות מהגשם וסתם בילינו את היום הזה בלי יותר מדי חויות בחלק השני של היום.
ביום השלישי החלטנו לעשות עוד קצת שופינג אבל של שווקים. נסענו לאיזה שוק ענק שאני לא מצליחה להזכר בשמו!
כשהגענו לשם בחום אימים הסתבר ש M לא בדק וזה שוק ערב...
מה עושים עכשיו!? החלטנו שנעלה על הסירה וניסע לאחד המקדשים שבבניה באיזור.
תחנה אחת לפני המקדש ראינו עוד מרכז קניות קטן ושוק פרחים, החלטנו לרדת שם וזו הייתה החלטה נהדרת.
ביקרנו בשוק הפרחים המצוין והענקי וגם המרכז הקטן התגלה כהצלחה!
M קנה לי צמיד ממש יפה ואז מצאתי לי עוד שעון וקניתי 2 זוגות מכנסיים תאילנדיים מקסימים...
לאחר מכן כדי לשרוף קצת זמן הלכנו לאכול מרק ראמאן ואז החלטנו לעשות מסאז' כי הייתה לנו עוד שעה.
זה האמת היה ממש מצחיק, אני עשיתי מסאז' רגליים ו M היה מאחורי פרגוד, בהצחלה נכנסה לשם זקנה, אחר כך צעירה ולבסוף בחור.
שאלתי את M מי בסוף עשה לו והוא חשב שהבחורה ואז גילה שבעצם הבחור חחחח
הוא פירק לו את הצורה ול M כאב כל הגוף עוד יומיים אחרי חחחח
לאחר מכן נסענו שוב לכיוון השוק, הסתבר שזה מין שרונה מרקט שלא רע אבל יקר ולא היה בא לנו על זה אז חזרנו
לאיזור קוואסאן ויצאנו בתחנה שבטעות הגענו אליה בכלל ומצאנו רחוב ממש ממש חמוד שלא דומה בכלל
למרכז של האיזור הזה אלא יותר בקצב של האיים, מלא אוכל זול ודוכנים ושטויות!
קנינו מלאאא מתנות ואכלנו ברחוב כל מיני שישליקים שזה היה דווקא לא רע ושתינו מלללאאאא.
לאחר מכן לקחנו מונית למלון והנהג היה ממש מצחיק והסתבר שלוקח לא מעט ישראלים ולבסוף איחל לנו פעם הבאה להגיע בהרכב של 3 או 4, אמרתי לו שגם 5 בא לי בטוב וצחקנו :)
יום למחרת כבר היינו בדרך לשדה.
המלון ממוקם ממש קרוב (מרחק הליכה קצרה) מהרכבת שמגיעה ישר לשדה (45 ד' נסיעה) ומשם עלינו על מטוס לאמסטרדם שאיחר בשעה ו 11 שעות מאוחר יותר רצנו לקונקשן ולמרות התור הבלתי נגמר של הסינים ותודות להולנדים הנהדרים והכה לא אטומים כמו הגרמנים, הספקנו.
אחרי שעה וטיפה כבר היינו בעיר שלנו שקיבלה אותנו בקור וגשם אופיניים.
הפעם אבל ישנו כבר ממש טוב :)
תמונות:
מקדש ליד קניון סיאם
הקניון בנוי מאיזה 5-6 קניונים ועולה לגובה של 7 קומות
שוק אוכל ליד קניון סיאם
מראה מהטקסי בואוט
מקדש Wat Pho
מנגוסטין וליצ'י ענק שנקרא ראוטן או משהו בסגנון
מרק ראמאן
