חברים ישנים תובנות חדשות

התמזל מזלי וגיליתי מחדש חברה טובה שגרה מעבר לים אבל החליטה לחדש קשר וזה מאוד עוזר.
האמת שאנחנו חברות כבר מכיתה ג' כבר אז היא עזרה לי כי בקושי קראתי בעברית והיא כבר הייתה יותר מתקדמת.
תמיד הייתה מתקדמת וחכמה וזה לא השתנה עם השנים.
בתיכון הייתה עוזרת לי בכל המקצועות שהייתי בינונית בהם שזה בערך הכל ותמיד מעודדת אותי שאני
הרבה יותר כשרונית, חכמה ומצליחה מאיך שאני תופסת את עצמי, תמיד הייתה אומרת (וממשיכה) שאני לא מעריכה את עצמי מספיק.
עם השנים הקשר התרופף מעט כי היא עברה לארה"ב כשהיינו בכיתה י' אבל לא אבד.
היא התעקשה להגיע לחתונה שלי (למרות שניסיתי לשכנע אותה שלא ופחדתי שזו סתם תהיה טרחה)
הסתבר שטעיתי היא מאוד עזרה לי והרגיעה אותי ושמחתי שהיא הייתה לצידי.
לאחר שלוש שנים אני נאלצתי לנסוע לחתונה שלה כי היא לא הייתה מוכנה לשמוע לא
וחוץ ממחיר הכרטיס שמאוד כאב לי בכיס מאוד נהנתי גם מהביקור וגם מהקשר המחודש.
עזרתי לה להישאר רגועה ושפויה בימים הכי לחוצים והיא מאז שומרת על קשר אדוק ואיכפתי.
אנחנו מדברות לא מעט והיא הייתה איתי לאורך כל השנה שעברה, היא הייתה השנייה לדעת אחרי אמא שלי
והשקיע את כולה בלעזור, לעודד, לקרוא ולמצוא חומר כתוב וכו'..
לפני כמה ימים דיברנו ואיכשהו זה תמיד מתגלגל לסשן על כורסת הפסיכולוג.
למען האמת כאשר אמרתי לה את מה שעל ליבי פתאום הבנתי כמה זה אבסורדי מה שאני חושבת.
היא שאלה למה אני מפחדת לחזור לארץ (כי אמרתי שאני רוצה וגם פוחדת ואולי מעדיפה להישאר)
ואמרתי לה שמצד אחד אני מעדיפה להיות בהריון בארץ כי אני לא סומכת על הרופאים פה אבל מצד שני אני לא רוצה לחזור "בידיים ריקות", שהיו לי ציפיות מהזמן הזה שאנחנו פה ושום דבר מהציפיות הללו לא התממש.
ציפיתי שאני אמצא את עצמי, אעבוד במשהו חדש ומרגש, אחליט על כיוון להסבה ואגלה דברים ושאהיה כבר עם ילדים כשנחזור.
ובעצם אנחנו אולי נחזור כלעומת שבאנו.
אמרתי לה גם שמצפים ממני לחזור עם "תוצאות" או החלטות או ילדים או לא יודעת מה...
והיא פשוט שאלה מי מצפה ולמה נראה לי שזה באמת חשוב למישהו.
עניתי שנראה לי או שלפחות אני מרגישה שיש הרבה ציפיות של האנשים מאתנו ואני לא רוצה לאכזב את כולם.
אבל כשאמרתי את זה גם הבנתי כמה זה נשמע מגוחך כשאומרים את זה בקול.
למה שלמישהו באמת יהיה איכפת חוף מחטטנות נטו, למה שמישהו יצפה מאתנו למשהו?
הקרובים לנו מקווים שדברים יסתדרו בכל מקרה ואין להם ציפיות אלא רק תקוות
ומי שלא קרוב לא באמת מתעניין אז בטח שאין להם ציפיות רק סקרנות...
אז ממה בעצם אני לחוצה?
אני מניחה שהתשובה לזה היא מהציפיות שלי מעצמי.
היו לי מעין מטרות שהן לא באמת ברות ביצוע כיוון שהן בכלל לא היו מוגדרות בצורה ריאלית אלא מופשטות לחלוטין
כמו אני רוצה למצוא את עצמי (באיזה עניין? מה זה אומר בשבילי?)
אני רוצה הסבה (לאיזה כיוון? מה מעניין אותי? מה בא לי לעשות ובמה אני טובה?)
קראתי לא מזמן מאמר מאוד מעניין שמצאתי כנכון, בשבילי לפחות.
הרעיון בו הוא שחשיבה חיובית היא מצד אחד טובה וחשובה אבל בטווח הארוך אם איננה מציאותית אלא מופשטת
לא ברורה ולכן גם לא ברת ביצוע היא יכולה להפוך לתחושת כישלון, איבוד מוטיבציה ודיכאון.
אני חושבת שזה מאוד נכון כי הצבת יעדים מופשטים בהכרח לא מביאים להצלחה כי גם ההצלחות שאנחנו חווים
אנחנו מקטלגים אותן ולא בהכרח מכניסים אותן לקבוצת היעד שהצבנו לעצמינו.
לדוג' למדתי גרמנית, הכרתי אנשים חדשים, הרחבתי אופקים, טיילתי, למדתי לבשל, התגברתי על פחדים מסויימים...
כל זה באופן עקרוני יכול להיכנס לקטגורית היעד שהצבתי (למצוא את עצמי למשל) אבל באותה מידה אני יכולה לבטל את זה כי אני נוטה לזלז בעשייה שלי ולהחשיב אותה כלא משמעותית.
אילו היה יעד מציאותי יותר כמו אני רוצה ללמוד גרמנית ונאמר להצליח במבחן ולתרגל אותה ע"י מציאת עבודה במקום דובר גרמנית.
היעד ברור וגם הדרך יחסית ברורה ולכן גם ההצלחה או הכישלון יותר קלים לזיהוי.
http://alaxon.co.il/article/%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91%D7%99-%D7%9E%D7%93%D7%99/ 

יש במאמר שיטה לתרגל את העניין שאני חושבת שזו שיטה נהדרת (אף על פי שעדיין לא ניסיתי כי
לא הגדרתי עוד יעד ריאלי). 
יש לי שני דברים לומר כביקורת על המאמר והם: הם מדברים על "הנגדה מנטלית" שהיא לפי
המאמר- עגינת החשיבה החיובית במציאות.
1. אז מצד אחד נכון אם נציב יעדים ונשאף למשהו מציאותי אנחנו נוכל כנראה גם להצליח ולהגיע למטרה בצורה פשוטה יותר. מה שכן, זה אומר שאנחנו צריכים לפרק את השאיפה או היעד המופשט שלנו לדברים מציאותיים וזה דבר שהוא לא פשוט כי לחשוב בצורה מופשטת זה די פשוט, אני רוצה לעשות הסבה כי אני לא אוהבת את המקצוע שלי אבל להבין מה זה אומר בשבילי זה הרבה יותר מסובך לכן הפיכת היעד למציאותי זה עניין שהוא ממש לא פשוט ופה גם לדעתי צריך להיות תהליך כלשהו שעוזר להגיע לתובנות הללו.
2. העניין של הפיכת היעד למציאותי, כאשר הופכים יעד למציאותי המשמעות של זה זה לתרגם יעד כללי מאוד (כפי שרשמתי קודם) למשהו הרבה יותר קונקרטי וכאן גם יש בעיה נוספת. משהו שהוא מציאותי בשבילי יכול לשלול דברים שלא חשבתי שהם אפשריים. ז"א איפה ההתיחסות לדברים שלא חשבנו שקיימים בנו? הרי כל העניין הזה של שאיפה מופשטת זה למשהו שלא תיארנו לעצמינו שאנחנו יכולים לעשות ולזה אין ממש התייחסות. יש לי קצת תחושה שהעניין של המציאותיות שבזה מורידה את השאיפה המופשטת למטה ובמקום לתת לדימיון להשתולל בתוך חלל פתוח זה הופך לרשימת דברים שאנחנו יודעים לעשות או יודעים שאנחנו יכולים לעשות ועם זה עובדים במקום להתמקד במה שלא ידענו שאנחנו מסוגלים ולגלות דברים חדשים.
אז נכון, דמיון משתולל זה לא פרקטי וקשה להצליח במשהו שאיננו ברור לנו מהו אבל מצד שני הצבת יעדים
מציאותיים מחזירה אותנו אחורה לדברים שאנחנו גם ככה מכירים ויודעים...
מקווה שאפשר למצוא סדר בבלאגן הזה ולמצוא איזושהי נקודת אמצע שתאפשר את הבלתי יאמן.

אם לחזור לחברה שלי, היא בתור בחורה מאוד פרקטית הציעה לי לעבוד הפוך, במקום לחשוב באופן
תיאורטי מה בא לי לעשות ובמה אני טובה וכו'...
1. לדבר עם אנשים שעושים משהו שנראה לי מעניין ולהתיעץ אתם איך הם הגיעו לעשות מה שהם עושים 
ולהתעניין מה בדיוק הם עושים ואם זה מעניין ומשתלם וכו'. - זו עיצה נהדרת שהייתי רוצה מאוד לקבל לפני שהתחלתי בלימודי התואר. אם הייתי עושה כבר אז את החושבים הזה במקום להניח שמשהו כבר יבוא מתישהו מעצמו אולי הייתי הולכת בכיוון שונה לחלוטין מראש.
2. לחשוב איזה קשרים יש לנו ולראות אולי אפשר להשתלב לעבוד עם האנשים האלו שיכולים להעביר קו"ח למי שצריך וגם להמליץ.
יצאתי מהשיחה מעודדת ויום למחרת, ז"א אתמול יצאתי לטיול רגלי שהסתכם בהרבה מחשבות, קצת תובנות ו 10 ק"צ הליכה...
הבנתי שלא חייבים למצוא לכל בעיה פתרון מיידי ושחשיבה לאורך זמן מאפשרת "סיעור מוחות" עם עצמי ועם אחרים
וצצים הרבה רעיונות מעניינים כך שפתרונות מידיים הם לא הכרח וזה שלא מקבלים אותם זה בסדר גמור ואפילו עדיף.
מה שמזכיר לי קורס מרתק שאני עושה ברשת על מדעי המחשבה, הקורס מלמד על צורת המחשבה שלנו
ואיך אפשר ללמוד לחשוב טוב יותר ויעיל יותר.
באחת ההרצאות שאצרף החוקר אומר שאנחנו יכולים לחשוב על בעיה מסובכת יחסית ומייד להגיע למעין פתרון,
אבל מה שעדיף לעשות הוא לתת לתת מודע שלנו לעבוד על הבעיה במקומנו.
אם נקדיש 10-20 ד' היום לחשיבה על בעיה מסוימת (בלי להגיע לפתרונות רק נחשוב ונדסקס עם עצמינו)
הפתרונות יגיעו תוך כמה ימים ופשוט יצוצו במוח שלנו כמו באופן מקרי אבל זה לא מקרי באמת כי התת מודע שלנו עבד כל הזמן על הפתרון.
קטע מאחד השיעורים:



 
 טוב עכשיו אחרי שחפרתי מלא, קצת הפוגה למוח ושתי סדרות ששווה לראות:
Victoria: סדרה קצרה (8 פרקים) על המלכה ויקטוריה שעשויה מדהים מבית היוצר של Downton abbey 
יש שם המון אי דיוקים היסטוריים שאפשר לקרוא עליהם מאוחר יותר אבל זה בעיקר רומנטי ויפה שבא לבכות :)
http://www.dailymotion.com/video/x4n3kyp
 
וסדרה חדשה של HBO שרק יצאה ונקראת Westworld ומתימרת להחליף את משחקי הכס עם סר אנתוני הופקינס (שתיקת הכבסים) 
הפרק הראשון נראה מאוד מבטיח :)