נלחצת

פווווווווו סופסוף התיישבתי!
ואו איזה יום...
כמו שכתבתי לפני איזה שבועיים למרות שלא הסתדר עם שיעורי העברית (ונשמתי לרווחה) הציעו לי
לפנות (לעמותה או מה שזה לא יהיה) שעוסקת בקשר הגרמני- ישראלי ופועלת גם בעיר שלנו.
ענו לי ישר ולמרות שהסבירו שזה יכול להיות רק במסגרת התנדבות הציעו לי להיפגש.
היום נפגשתי עם מי שמארגן את כל הנושא פה בעיר, איש מקסים בשנות ה 70+, ד"ר למשהו ובכלליות
איש נחמד מאוד. נאלצנו לדבר גרמנית לא יודעת אם מתוך הכרח או נוחות עבורו.
בכל מקרה הוא השתדל, דיבר לאט והסביר את כל מה שלא הבנתי (את הרב).
אני דיברתי גרמנית קלוקלת גם כי כשאני נלחצת אני לא מצליחה להתרכז ולדבר נכון וגם כי הגרמנית
שלי על הפנים, נו שוין...
בכל מקרה הוא הסביר לי שעיקר הפעילות שלהם היא עם אוכ' מבוגרת, הם נפגשים כדי לדסקס דברים בוערים
כמו אנטישמיות, BDS, ועוד מיני רעות חולות...
מעבר לכך אחת לשנה יש טיול מאורגן לארץ שזה לגמרי על חשבונם.
בשבילי לא היו לו בשורות, הם כולם דוברי גרמנית ופחות אנגלית והוא לא ממש יודע במה אני יכולה להשתלב.
כבשתי אותו כמובן עם האסרטיביות והחינניות שלי אבל את העובדות זה לא יכל לשנות, תקציב אין והאוכלוסיה
בגיל של פרס המקסים, יהי זכרו ברוך. 
בכל מקרה, התחלתי להפציץ ברעיונות (שאין לי מושג מאיפה הגיעו והקשר שלהם למציאות היה מקרי בהחלט
ובטח במציאות חסרת תקציב).
הוא הסתכל עלי בחמלה ואמר שידבר עם חבריו לעמותה ויחשבו איפה, איך ובמה אני יכולה להשתלב.
הציע שאדבר עם הישראלים שאני מכירה פה (מהלחץ סיפרתי לו שיש 8-10 ישראלים, מה ששכחתי להוסיף זה שבעצם הם יותר 9 ומתוכם 2 כבר עזבו ועם עוד 3 מתוכם אני לא מסתדרת מה שמשאיר אותי עם 3 אנשים לא כולל אותי שגם להם אין עניין בזה...).
הסתבר שבלחץ ומרצון אותנטי ליצור רושם הצעתי מיליון רעיונות בלתי שמישים בעליל ואחרי הפגישה שלנו יצאתי בהרגשת לחץ מתגבר בחזה שכן אין סיכוי שאני מסוגלת לספק את הסחורה המדוברת ונשאר לקוות שהוא או שלא האמין לי במיוחד או שאפשר להפיל את זה על חוסר השפה ועל כך שהסברתי את עצמי לא נכון...
בכל מקרה, במקום ליצור קשרים, פרוטקציות ועוד שורה שווה בקורות חיים אני תקועה עם פרויקט חסר תקציב שלא ניתן למימוש ועם אוכלוסיה שבמקרה הטוב תרצה ללכת לחוג מקרמה ולרלר כמה האנטישמיות בגרמניה התגברה
וול דהההה זה עולה בד"כ ביחס ישר לכמות האחמדים שמחרימים את אוקטוברפסט...
בכל מקרה...
הוחלט שניפגש מתישהו ואני צריכה להכין אפשרויות פעולה מתוך האמצעים הדלילים שמסופקים לנו המממ משהו גורם לי לחשוב שזה הזמן לפרוש, לחץ בחזה בגלל פרויקט שלא משלמים עליו? המממ נשמע כמו העבודה האחרונה שלי, תודה אבל לא תודה.
לא יודעת, נראה לי אזרוק כמה דברים על הנייר ונחשוב משם..
ועוד הוא אומר לי שמעי לארגן למשל נסיעה לארץ זה שטויות אין שם הרבה עבודה...
ניסית לארגן פעם טיול!? ואיך יכול להיות שאין בכל הדבר הזה אמצעים איפה כל הסיפור של הערים התאומות וכל השיט הזה?
מאוד פישי... ועוד מסתבר שהוא חבר של ראש העיר שלנו בארץ, נו ומה זה עוזר? דבר איתי בתקציב!
יצאתי יותר מוטרדת ממה שנכנסתי וזה קצת מעצבן.
אני תמיד בלחץ אחרי מפגשים מהסוג הזה, אני לוקחת על עצמי יותר מדי, הלשון שלי מסבכת אותי ואז לא יודעת איך לצאת מזה, ובסוף כשזה לא מסתדר אני נושמת לרווחה.
אז מצד אחד אני בתכנית מרשימה למצוא את עצמי ואת הכיוון שלי בחיים
ומצד שני אני משקשקת מפחד ומלחץ מכל אפשרות חדשה שעולה.
מה יהיה?

מישהי מצאה אותי דרך אתר למציאת בני זוג לטנדם (אני מלמדת שפה אחת ובתמורה מלמדים אותי גרמנית).
נשמעה נחמדה, קבענו.
ואז בעלי הלחיץ אותי עם הלחץ שלו, תבדקי עליה אולי ככה או לי ככה...
כולי התחלתי לראות בראש סרטים של חטיפה ועריפת ראשים... רק זה היה חסר לי.
בכל מקרה קבענו באיזה בית קפה להיום, היא ביטלה כי היא חולה (או שהמפעיל שלה לא הרגיש שהיא מוכנה כבר לחטיפה..).
נשמתי לרווחה, כרגיל.

אחרי המפגש עם העמותיסט הגרמני ומכל הלחץ ישר נכנסתי לחנות, אבל אפילו קניות לא הרגיעו אותי,
נראה לי אני חולה...
מדהים, כשאני צריכה לדבר גרמנית המוח שלי עובר למוד תת מודע ואוטומט אין לי מושג מה ואיך
אני אומרת אני ממש לא נוכחת ברגע הזה ורק אחרי שזה מסתיים אני חושבת על זה בדיעבד.
זה גם קורה לי בכל מצבי הלחץ אני עוברת למצב טייס אוטומטי ואז בסוף רק זוכה לראות את כל השטויות שעשיתי.

אתמול בלילה פתאום חשבתי כמה לא בא לי לחזור לארץ.
כל הלחץ לחזור ועכשיו אני מבינה כמה זה לא מתאים עכשיו.
מה בכלל השגתי? איזה תשובות קיבלתי? מה הבנתי על עצמי ובכלל? איך אפשר לחזור במצב כזה?
לחזור ללחץ, למירות המטורף לציפיות של האנשים סביבי להשוואות אני הם...
נראה לי נחמד לי פה בשקט שלי כשאף אחד לא מציק לי ואני מספרת לעצמי את האגדה שלי
עם הסוף הטוב בלי שכל שניה כל אחד קופץ לי עם המציאות שלו לפרצוף.

Once Upon A Time