נחשפת..

שלשום יצאנו למסיבת יום הולדת, זה היה במקלט והזכיר לי את הימים שהיינו בני 15 והיינו מארגנים
מסיבות מקלט, היינו מביאים רמקולים ומישהו היה מביא איזה מכשיר בנאלי לתקלוט ואיזשהם דיסקים
הרבה אלכוהול והאושר היה עילאי :)
שלשום היה משהו בסגנון, חום מטורף, מכשיר עם אורות, מוזיקה מוזרה קצת אבל סה"כ בהחלט שמח.
אני כריל השקעתי, עשיתי תסרוקת מגניבה שלמדתי מהיוטיוב (ושרק בחור גייז אחד העריך אבל זה מספיק טוב ;))
התאפרתי כמיטב המסורת, עדין אבל נראה לעומת כל הגרמניות/שאר התרבויות שמשום מה בוחרות להיות אפרוריות
כמו עכברות בחורף או שאם הן כבר הולכות על זה זה נראה מוגזם ומוזר.
יש כמובן את הבחורות הלטיניות שהן דווקא יותר משקיעות אבל ממה שיצא לי לראות גם זה נראה די מוגזם...
שאלתי את בעלי אם אני לא נראיתי מוגזם יחסית לכל הבנות שם והוא אמר שממש לא
(יש מצב שהוא משקר אבל מה איכפת לי :)).
בכל מקרה, שתינו, רקדנו, קשקשנו עם אנשים וזה דווקא היה נחמד מאוד.
שמתי לב שהרבה ניגשים ומדברים איתנו ושואלים שאלות והכל ואנחנו (אולי זה קשור לרעש) עונים אבל איכשהו לא ממש שואלים חזרה ואז נוצר מצב של תקשורת חד צדדית ופחות ניגשים אלינו.
בגדול זה ממש מוזר כי אני סופר תקשורתית אבל איכשהו ברעש אני לא מצליחה להתרכז וגם לא שומעת טוב מה שואלים אותי וגם לא מצליחה לפתח את הסיטואציה, מה גם שאלו אנשים מהעבודה של בעלי שהם חברה סבבה לגמרי אבל אני לפעמים קצת מתביישת או מרגישה לא בנוח ואז לא כל כך יודעת מה להגיד, והוא עוד יותר.
ובקיצור נוצר רושם של שני סנובים :)

אתמול יצאנו לטיול ארוך היה ממש נחמד ומזג האויר פשוט נהדר, טיילנו ואז אכלנו גלידה במקום חדש שנפתח פה.
אני משתדלת לטעום בעיקר את הדברים המקומיים המיוחדים שלא יהיו בארץ למשל יש גלידת קינמון, פונץ' ביצים, גלידת שקדים, תמרים ועוד שלל טעמים מגניבים. יש פה גם משקאות מגניבים, אתמול שתינו משקה עם תימין ויש פה גם משקה מלפפונים ולבנדר.
החלטתי לנסות להתנסות יותר בויסקי.
אולי לאור השיר המנצח:

 

ואולי כי זה קצת יותר סולידי משמפניה ומשקאות מבעבעים שאני חולה עליהם ;)
בכל מקרה, הבעלול מאוד אוהב ויסקי טוב אבל החלטנו שנטעם בינתים מה שהיה בסופר וקנינו בלק ג'ק  מאיפה הבאתי את זה!? ג'ק דניאלס דבש.
האמת שממש טעים, עכשיו בא לי לקנות כוסות טובות לויסקי כדי שבאמת נהנה ממנו :)
או כמו שבעלי אומר ישר לקנות, לקנוווות!!! 
אתמול במהלך הטיול בעלי סיפר לי קצת מה שעובר עליו והתעמקנו קצת והבנתי שמה שהוא מתאר ממש
מתאים למה שמבקשים ממני לעשות "בטיפול" (אמלה זה נשמע כל כך רעעע... בשיעור בהתפתחות אישית אוקיי?? נקרא לזה שיעור).
והרגשתי קצת עצובה שאני לא באמת יכולה לעזור לו בזמן שיש מי שעוזר לי עם זה.
סיפרתי לו בעדינות שאני כבר חודש לוקחת שיעורים בהתפתחות אישית וזה מאוד עוזר לי.
אמרתי גם שקצת חששתי לספר לו כי הוא סקפטי כזה (למרות שהיה לבד בטיפול פעם וזה מאוד עזר לו).
הוא אמר לי שטוב שלא סיפרתי לו ישר כי הוא בטח היה מפקפק והייתי מפסיקה אבל כיוון שכבר התנסתי
וראיתי שזה עוזר לי ואני כבר מבינה טוב יותר מה עובד עבורי אז הוא מאמין ולא חושב שזה סתם ושמח שאני עושה את זה.
מאוד שמחתי, רק נשארה לי תחושה קטנה של האם הוא יחשוב עלי פחות עכשיו? 
אם עכשיו הוא יודע שניגשתי לקבל הכוונה ואין לי את כל התשובות?
הצעתי לו לשקול גם את האפשרות והוא אמר שיחשוב על זה.
אתמול כשהוא ישן קלטתי איך הוא כל פעם מעיר את עצמו. יש לו מין קטע כזה כשהוא נרדם שבאיזשהו שלב
הוא משמיע מין חרחור ומתעורר. שאלתי אותו מה זה והוא אמר שזו מין תחושה שיש לו לש חוסר אויר פתאום שמעירה אותו אולי כאילו הוא טובע עוד משהו והוא נשלף מהשינה. ואתמול ממש שמעתי את זה כמה פעמים.
אני בטוחה שזה קשור לחרדה שלו (נו ולזה שהסתובבתי והפרעתי לו לישון)
אבל אני בטוחה שאילו הוא היה בטיפול הוא היה יכול לפתור את זה אני פשוט משוכנעת.
בכל מקרה הוא יודע שיש את האופציה ואני לא הולכת להציע שוב, הוא צריך להתבשל לזה לבד.
היום התכתבתי עם אמא והיא דמות מאוד חשובה בחיי ודעתה גם מאוד משמעותית בשבילי.
אז יצא שהתכתבנו על סבתא ועל זה שהיא הולכת למלא רופאים עם בעיות פיסיות שונות וכולם שולחים אותה לפסיכולוג.
אני מאמינה שיש לה בעיות פיסיות אבל גם יש לא מעט חלק נפשי, אין לי ספק.
היא אישה מאוד גאה ובחיים לא תודה שיש לה בעיה וכל רופא שממליץ לה לטפל בנפש היא נעלבת עד מעמקי נשמתה ומחליפה רופא.
אמרתי לאמא שאני מבינה אותה כי כולם חושבים שהם הכי נורמליים בעולם אבל בלי שום קשר לכל אחד יש דברים
שאפשר לעבוד עליהם וזה לא עושה אותם משוגעים אלא אנושיים.
בתןר דוג' שמתי את עצמי ואמרתי לה שגם לי היה  נורא קשה להגיד שאני צריכה עזרה כי זה היה בעצם כמו להודות
שיש לי בעיות או שאני לא מסוגלת לעזור לעצמי או משהו כזה.
ועובדה כשניגשתי לשיעורים הבנתי שאני מגלה המון על עצמי ושזה נורא כייף ומאוד עוזר בהתנהלות היומיומית שלי
ובטח שלא עושה אותי משוגעת.
מה שהיה לה להגיד זה: "הכל בסדר איתך?" עם אימוג'י מזועזע...
חטפתי קצת סטירה כי הבנתי שכמו שבעצם אני חשבתי לפני שניסיתי ככה גם המשפחה שלי רואה בלקבל עזרה ויעוץ
משהו שהוא רק למי שיש "בעיות אמיתיות", אנשים נורמליים יכולים להתמודד לבד...
זו הגישה וההרגשה שלי מאיך שהיא הגיבה הייתה קצת להעלב, כי היא לא שאלה כלום מעבר לזה ופשוט עברה נושא.
כאילו זה הזוי והיא לא מאשרת אבל אם טוב לי עם זה היא פשוט תתעלם ותמשיך לחשוב שהבת שלה נורמלית.
אז מצד אחד זה די מעליב ומצד שני זה לא שונה ממה שאני חשבתי עד לפני שניה אז למה שאני אעלב עליה..
בכל מקרה כל אחד שיעשה מה שטוב לו ובמקרה הזה טוב לי :)