למה אני מתקשה להיות אופטימית?! אני לא ישנה טוב כבר כמה ימים ושוב הכל עולה ומציק ...
הבדיקה מחר ואיכשהו עמוק בפנים יש לי את תחושבת המועקה הזו הלחץ הפחד, כאילו אני כבר יודעת מה תהיה התשובה ורק צריכה להתכונן.
היום כזה יום יפה בחוץ וכל מה שבא לי זה להסתגר בבית ולהרגיש מסכנה,
איפה כל האופטימיות שאני כל כך מתגאה בה? איפה כל ה"אני שולטת במחשבות ולא הן בי"?
לא ברור.
אולי זו הדרך שלי לגרום לעצמי להתכונן כדי לא להיפגע אחר כך אולי סתם עבר יותר מדי זמן ואני לאט לאט מתחילה לקבל
ולהפסיק להילחם ולנסות לתת לתקווה להיכנס פנימה.
בעיקר עייפה, מרגיש כאילו זה נמשך שנים ולא שנה, מחשבות מתחילות לחלח פנימה.
מה יהיה הלאה
אילו לפחות הייתי יודעת מראש אבל מי באמת יודע
אני למדתי משפט חשוב לחיים: תתכונן לגרוע מכל אבל תקווה לטוב מכל.
השבמחקנכון זה לא נשמע מי יודע מה פואטי אבל זה לחלוטין צודק.
את כבר יודעת מה יכולות להיות התוצאות, את כבר מוכנה וחושבת ומתמודדת עם הדברים הלא טובים שיכולים לקרות. עכשיו הגיע הזמן גם לקוות קצת לטוב, להתעטף בשמיכת האופטימיות ולחכות לראות מה יהיו התוצאות ולהתמודד עם זה בהתאם.
אני מאמינה שיהיה בסדר ויודעת שזה לא שווה הרבה, אבל שולחת לך חיבוק חזק חזק!
תודה מותק, מתעטפת בתקווה ומחכים...תודה רבה על החיבוק זה שווה המון :)
השבמחק