על החופש ועל הציפיות

היי :)

אתמול רשמית החלה חופשה לרגל ה "Oster" במחוזותינו או במילים אחרות פסחא שהשנה יוצאת באותם תאריכים כמו הפסח.  אז היום מצאתי את עצמי מול כל כך הרבה אפשרויות של מה ניתן לעשות שכרגע אני פשוט לא עושה כלום. בעלי תמיד אומר לי ש"לבחור במשהו משמעו להפסיד את כל שאר האפשרויות" ואני תמיד עונה "נכון, אבל זה גם אומר להנות מהבחירה שעשית".
כרגע האפשרויות של (לנקות/לעשות שיעורים בגרמנית/לטייל בגשם) לא קוסמות לי במידה שווה ולכן אני מבלה את זמני בצפיה מהחלון לנוף הנהדר שנשקף ממנו. הציפורים שרות, מזג האויר משתנה כל דקה ואני יושבת לי על הספה ופשוט גומעת את כל זה יחד עם כוס תה ענקית ועוגיות שוקולד צ'יפ.
הסלון שלנו מסודר כך שאין אפשרות לשים טלויזיה ואני מאוד מבסוטית על זה (טוב אולי זה קצת קשור לזה שאת כל הסדרות והחדשות והכל אנחנו רואים במחשב :)). מחר בעלי חוזר מנסיעת העבודה שלו שערכה חודש. אני תמיד בלחץ מהפגישות האלו אחרי מלא זמן שלא מתראים.
וזה לא כי לא התגעגעתי, מאוד התגעגעתי (או שיותר נכון כל כך הדחקתי את "אי ההמצאות" שלו בסביבה שלא נתתי לעצמי את האפשרות להתגעגע).
מנגנון כל כך חזק ההדחקה, מדהים. איכשהו תמיד דגלתי בזה שכאשר צריך לעשות משהו שנראה לנו קשה פשוט צוללים למים בלי לחשוב על זה וכל פעם מחדש אני מופתעת כמה זה עובד מצוין. אנחנו לומדים להסתגל ולהנות מכל מצד רק כי אין ברירה אחרת כך שהדחקה+ הסתגלות זה בהחלט מתכון מנצח.

אז על מה דיברנו? כן בעלי חוזר מחר...
אני תמיד בלחץ מהמפגשים האלו כי יש איזשהו רף של ציפיה של איך זה ייראה ומה נגיד ומה נעשה ותמיד אני מפחדת שזה יתחרבש וישאר לנו מזה זיכרון סתמי או לא הכי מדהים כפי שאני מצפה. תמיד מרגיש לי שלהפגש אחרי תקופה ארוכה (אפילו שבועיים) זה כמו להכיר מחדש זה כמו דייט ראשון.
צריך להתלבש יפה, להתנהג בצורה מסוימת, למצוא חן זה ממש סוג של להכיר אחד את השני מחדש ועם כמה שזה מרגש זה גם מלחיץ. האם הוא יתלהב ממני אחרי שלא ראה אותי, האם הוא ירגיש שכייף לו לחזור, האם הסקס יהיה מדהים ומלא תשוקה...
כל זה כמובן מעלה את מפלס החרדה, אז כמובן ניקיונות ובישולים שירגיש שכייף לחזור הביתה ושמפנקים אותו (לא בקטע אנטיפמניסטי או משהו אלא סתם כי אני באמת מאוד אוהבת לפנק אותו ולראות אותו מגרגר כמו חתול ומרגיש שחיכו לו והשקיעו בו). אחר כך תור ההיגינה האישית, גילוח צחצוח להתלבש להריח בקיצור לעלות על א' :) ואז מגיע הסקס שזה תמיד טיפה מלחיץ כי באמת מצפים שיעופו ניצוצות אבל הלחץ מזה גורם (לי) לעומס מחשבות ומוריד. הפעם אני אהיה חכמה יותר ונלך על יין טוב כדי שכל העכבות יעופו דרך החלון ותישאר רק התשוקה. עניין הציפיה תמיד היה עבורי מקור לאכזבה. הגבר שלי אמנם סוג של רומנטי אבל כשזה מגיע ללקנות מתנות או להמציא משהו הוא פתאום נלחץ והכל הולך קפוט. דוגמא טובה לזה היא ואלנטייז דיי לפני כמה שנים שאהובי הלך לקניות הסתובב שעות, התקשר באמצע לבכות לי על מר גורלו, נלחץ מכמות האפשרויות ו.... כבר בטח הבנתם אם אפשר שלא לבחור הוא לא בוחר... וחזר אלי עם חיוך עצוב ופחד בעיניים. פעם אחרת כאשר הסברתי לו שזו לא המתנה אלא המחשבה שהוא משקיע והכוונה שלו קיבלתי טוסטר... ואחרי כל הפעמים שהתבאסתי שאני חשבתי וקניתי והוא לא הצליח להוציא מעצמו רעיון הגעתי למסקנה, יותר לא עושים את זה. הכרתי במגבלה שלו להמציא ולהפתיע (למרות שפעם אחת דווקא קיבלתי שובר למסז' מפנק) והחלטתי שמספיק ודי.
בחגים אנחנו לא נקנה מתנות אחד לשני אלא נקנה ביחד פינוק משותף ששנינו נהנה ממנו אם זו איזו נסיעה לאנשהו או הליכה משותפת לאיזה בילוי, בימי הולדת וחגיגות יותר אישיות כל אחד ייבחר לעצמו מתנה ויקנה לעצמו את מה שהוא באמת רוצה (מיותר לציין שכל השנה הפכה ליום הולדת אחד ארוך ומתמשך שלי...) הרי בין כה החשבון הוא משותף אז מה זה כבר משנה. ברגע שהכרתי במגבלה ושיניתי טקטיקה הכל הסתדר והחיים (גם בחגים) החלו לזרום על מי מנוחות.
 

אני מניחה שגם הפעם אני אקח את הדברים באיזי ואתם להם לזרום (אחרי שנרד על בקבוק יין) :)