שבת בבוקר יום יפה או שישי בערב גם סבבה :)

איזה יום מוזר היום תחושה של שבת ובפועל בכלל שישי בערב, בהתחשב בזה שהיו לנו כבר שישישבת השבוע בדמות שבועות כל השבוע התבלבל לי לחלוטין. בכל מקרה נחמד להיות בבית, יש כזה מין שקט ושלווה.
כל סופה"ש אנחנו נמצאים אצל ההורים ועם כל כמה שזה כייף אין כמו תחושת השקט שיש בבית. שנינו פה וכל אחד עסוק בענייניו, גם זו תחושה מיוחדת של ביחד אבל במרחב הפרטי שלך, קסום.
הבטחתי לעצמי שברגע שיהיה לי רגע שקט אני אקרצף את הבית וכל מה שהצלחתי לסחוט מעצמי זו כביסה. 
בכלל כל פעם שאני אומרת לעצמי שאני אעשה משהו יש סבירות מסוימת שזה יתמסמס בין רגעי העצלות הבלתי נמנעים. 
מדהים איך כל פעם מחדש אנחנו מבטיחים לעצמינו, לא מקיימים, כועסים על עצמינו וכלום עדיין לא משתנה, העצלות היא דבר נורא. כל יום מחדש אני מבינה את זה. כמות הדברים שהייתי יכולה לעשות והחלטתי בצורה מודעת שלא למרות שהייתי מאוד רוצה. מוזר כמה אנחנו נוטים לוותר לעצמינו, להחליף את המשימות שצריך לעשות בכאלו שלא. תחושת ההחמצה והמצפון שמתווספים לחוויה הזו מבאסים, והזמן הזה מתמלא בעשיה מיותרת לחלוטין של שטויות אם זו סדרה אהובה, מוזיקה, מנוחה, ספר. ואולי זה לא מיותר בכלל בעצם.
אולי הרבה יותר חשוב בשביל הנפש לנוח מהעשייה היומיומית ובכלל לא מדובר בעצלנות אלא במנוחה טהורה?
הרי אני מרגישה כל כך הרבה שקט ומפיקה כל כך הרבה הנאה מהזמן "המבוזבז" הזה שאולי הוא בכלל לא מבוזבז אלא חשוב, אולי לא לבית, אולי לא לבריאות הפיזית אלא לנפשית.
כמה בולשיט בשביל לשכנע את עצמי שזה שלא עשיתי היום שום דבר מועיל זה בעצם דבר טוב, יאלה הלכתי לנקות ואולי לעשות קצת ספורט... טוב ספורט בעצם אולי מחר